בית הדין הרבני הגדול בנשיאות הרב הראשי לישראל, הרב דוד יוסף, סידר אתמול (שני) גט פיטורין והתיר עגונה נוספת מכבלי נישואיה לאסיר שודד בנקים.
תושב השרון נישא לאישה הצעירה ממנו בעשרים שנה. בני הזוג התגוררו בבית האישה ואף נולדה להם בת. לאחר שש שנות התדיינות בבית הדין האזורי הגיע התיק להרכבו של הרב דוד יוסף בבית הדין הגדול. לאחר שיחות אישיות תקיפות מחד ואבהיות מאידך, הפשיר הרב את סרבנות הבעל למתן הגט.
במשך שש שנים סירב האיש למסור את הגט, הגיע שוב ושוב ממעצרו כבול באזיקים לבית הדין ובכל פעם דרש דרישות כלכליות מופרזות. בשלב מסוים האישה אמרה נואש והחליטה להישאר עגונה, כאשר ביקשה מבית הדין לסגור את התיק. בית הדין הרבני האזורי לא נענה ואחרי שכל ניסיונות בית הדין לפשרה וחלוקת רכוש לא עלו יפה, הועבר התיק לבית הדין הגדול לערעורים בירושלים.
בית הדין הרבני הגדול בהרכב שבראשות הרב דוד יוסף, הרב מימון נהרי והרב מאיר פרימן העבירו את הטיפול לאגף למניעת עגינות בהנהלת בתי הדין הרבניים בראשות הרב אליהו מימון. בשיתוף עם רבני השב"ס הוא נסע לבית הכלא, ישב ארוכות עם האסיר המעגן והזהיר אותו מפני מעבר לצינוק עד שהאיש התרצה. אולם כשהגיע הדיון דווקא האישה שהגיעה עם עורכת דין, חזרה בה מההסכם הכלכלי.
הרב דוד יוסף ניהל משא ומתן אישי וישב במשך שעות הן עם האישה והן עם האיש בנפרד. בסופו של דבר הושג הסכם בשעת אחר צהריים מאוחרת - אז הוזעקו סופר בית הדין והעדים והגט סודר בו במקום. האישה שוחררה מעגינותה והבעל חזר לכלא.
מעו"ד שיר לביא זנאתי מארגון מתירות (מבוי סתום לשעבר) המייצגת את האישה נמסר: הודעת הדוברות מלאה אי דיוקים, אך אתמקד באחת בלבד - העגונה מעולם לא נתנה הסכמה, וממילא גם לא חזרה בה משום הסכמה. חבל שבאופן עקבי דוברות בתי הדין מאשימה את הקורבנות ומסלפת את האמת. עם זאת אכן ברור וניכר כי הראשון לציון כבוד הרב דוד יוסף לקח על עצמו את מלוא האחריות והמסירות לפתור את עגינותה של מרשתי.
לאחר שש שנות סחבת, השפלות והאשמות מצד בית הדין האיזורי בנתניה, לפתע פתאום נפתר התיק בתוך שני דיונים.
הדבר מוכיח שוב ושוב את קביעתנו ומסרינו משך שנים - סרבנות גט אינה גזירת גורל או 'רע הכרחי' - אלא מצב פתיר, כואב לי לגלות - תיק אחר תיק - שהפתרונות תלויות במוטיבציה של היושבים בדין. כשיש רצון, הזדהות, אפתיה ותחושת אחריות אמיתית כלפי כל איש ואישה - ישנה דרך לפתור מקרי סרבנות גט. תודה לכבוד הראשון לציון, שהולך בדרך אבותיו ורואה את דמעת העשוקות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו