אתמול (ראשון) בשעה שרוב עם ישראל כבר סיים לחגוג את חג השבועות לפני שבוע - חגגה קהילת ביתא ישראל - יהדות אתיופיה - את חג השבועות שלה: "בעל מארר" - חג הקציר.
ההבדל נובע ממסורת קדומה שהשתמרה בקהילה במשך מאות שנים באפריקה - מסורת ששורשיה בתרגום המיוחד של מצוות התורה למרחב החיים האתיופי, בתנאים של נתק גאוגרפי ותיאולוגי ממרכזי התורה שבארץ ישראל, צפון אפריקה ואירופה.
הקהילה נהגה לספור את ספירת העומר החל ממחרת שביעי של פסח ולא ממחרת החג הראשון - ולכן חג השבועות שלהם נחוג שבוע מאוחר יותר, בתום חמישים ימים מהתאריך ההוא.
חג "בעל מארר": תפילה, קציר וטהרה
השם "בעל מארר" בא מהמילים בגֶעז, שפת הקודש של הקהילה, ופירושו חג הקציר. וכמו חג השבועות שלנו, גם הוא חג של הודיה על יבול השדה.
החג, שנחוג בטקסים ציבוריים בבתי הכנסת, מלוּוה בטהרה אישית וטקסית. אנשי הקהילה מתרחצים, לובשים בגדים חדשים, ומתאספים יחד למעמד תפילה מרכזי עם כהני הקהילה - הקסים, שהיו פותחים בתפילה מיוחדת לחג השבועות ובהמשך קוראים בתורה, בעיקר מספר שמות בפרשת יתרו, סביב מעמד הר סיני.
יש משהו מרגש במיוחד ברגע הזה - שבו לוח השנה הכפול שלנו נחשף: כשאנחנו פוגשים יהדות חיה ונושמת, ששמרה על עצמה באהבה ובאמונה רחוקה מאיתנו אך כל כך קרובה בלב.
לא כל אחד קיבל את המסורת באותו הרגע, באותה הדרך - אבל כולנו קיבלנו אותה, ואנו נושאים אותה יחד.