מחקר חדש: אלו התחומים בהם רבניות יכולות להצליח כמו רבנים

כמו לכל ארגון מקצועי, לשכת עורכי הדין או רואי החשבון, גם הרבנות מקיימת בחינות כדי להסמיך את חבריה. אולם מוסד הרבנות הוא היחיד בישראל שמפלה באופן חוקי בין נשים וגברים ולא מאפשר לנשים לגשת לבחינות ההסמכה.

בישראל 2025 נשים דתיות לאומיות שהשקיעו שנים בתוכניות ההכשרה ללימודי רבנות עדיין לא זכאיות לגשת לבחינות הסמיכה, מאחר והרבנות הראשית לישראל לא מכירה בתואר "רבנית". אולם בשטח, המצב שונה.

מהפכת הלימוד הנשי מושכת את השטיח תחת רגליו של הממסד ולמרות שבית הכנסת עדיין מרחב גברי, קהילות רבות רוצות את הנשים בלב הפעילות שמתקיימת בו.

מחקר חדש שערכה ד"ר חגית הכהן וולף מהאוניברסיטה העברית ל"קולך", בחן את התפיסה העצמית של הלמדניות ואת יחס הקהילה כלפיהן. המחקר שאל אלו תפקידים מתאימים גם לנשים ואלו בעיקר לנשים, ואלו מתאימים רק, גם, או בעיקר לגברים.

במחקר שנערך בחורף 2025 השתתפו 176 למדניות ובנוסף, 350 איש על הרצף הדתי (מחרדלי ועד ליברלי) ענו על השאלון.

בין הממצאים המרתקים, עולה מהמחקר כי הקהילה הדתית חושבת ברובה המכריע (79%) שייעוץ אישי ושיחות אישיות בתוך הקהילה, יכולות לעשות רבניות נשים באותה מידה כמו גברים.

לגבי נוכחות וסיוע באירועי מעגל חיים, והובלת ועדות קהילתיות, ענו 75% מהנשאלים כי הם מתאימים לרבנים ולרבניות באותה מידה. כלומר נשים צריכות להיות חלק בלתי נפרד מהנהגת הקהילה.

כשנשאלו על תפקידים העוסקים בנשים בפרט, 41% ענו שנשים צריכות להעביר שיעורים לנשים, 24% טענו שבעיקר נשים מתאימות לפסיקת הלכה בתחום טהרת המשפחה. בתפקידים הגבריים "הקלאסיים" כמו הכנת נערים לבר מצווה והובלת התפילה, פסיקת הלכה, לימוד דף יומי  – אין שינוי מהותי. הקהילות עדיין משייכות אותם לגברים באופן גורף למדי.

הפרופיל הדמוגרפי של הלמדניות מגלה שרובן (73%) ילידות ישראל, כמחציתן נולדו לאחר 1980, ומתגוררות ביהודה ושומרון (35%) ובירושלים (30%). כמעט כולן נשואות (97%), לרובן (68%) 3-5 ילדים ולרבע מהן 6 ילדים או יותר.

רוב הלמדניות שהשתתפו במחקר מגדירות את עצמן כדתיות לאומיות (53%) או דתיות תורניות (21%), ומיעוטן כדתיות ליברליות (14%). 74% מהן בעלות תואר שני או שלישי (44%).

מעניין במיוחד היה החלק שבדק את התפיסה העצמית של הלמדניות: כשנשאלו על הפער בין משרת החלומות שלהן לעומת העיסוק בפועל, הן מציינות תפקידי דיינות ורבנות קהילה כשאיפה מרכזית אך בפועל בעיקר מלמדות בבתי מדרש ובמדרשות. 80% מהן מדווחות על צורך עז בתמיכה של הבית והמשפחה כדי לפלס דרך בתפקידי הנהגה נשית.

ד"ר חגית הכהן וולף עורכת המחקר מציינת כי "מדובר בתהליך איטי אך משמעותי שבו הציבור מתחיל להכיר בידע התורני המעמיק של נשים ובתרומתן הייחודית לחיי הקהילה והתורה".

עם זאת, היא מציינת כי למרות המגמה החיובית, עדיין קיים פער בין שאיפותיהן של הלמדניות לבין ההזדמנויות העומדות לפניהן בשטח. רבות מהן חולמות על תפקידי קהילה ורבנות, אך עדיין מתמודדות עם חסמים מבניים וחברתיים משמעותיים.

שרון בריק-דשן, מנהלת "קולך" וסמנכ"לית נאמני תורה ועבודה ב"קולך": "הדבר שהכי חשוב ללמדניות כדי לעגן את המעמד שלהן הוא האופק התעסוקתי. באמצעות המחקר למדנו אילו תפקידים הן רוצות למלא ומה עמדת הקהילה ביחס לכך. כרגע יש פער בין נכונות הקהילה, לרמה התורנית הגבוהה של הנשים ולאופציות שפתוחות בפניהן. ועל הפער הזה נגשר, בין השאר באמצעות העלאת שיעור הייצוג, התגייסות וגופים ממסדיים שיגידו 'אני רוצה רבנית בארגון שלי'".