המנהג היהודי שלא הכרתם - ואוסר לשתות מים בתקופות מסוימות

על המנהג הקדום שאוסר שתיית מים ביום בחודש טבת (וימים נוספים בחודשים אחרים) כבר שמעתם?

השנה העברית מחולקת לארבעה חלקים שווים - תקופת תשרי, תקופת טבת, תקופת ניסן ותקופת תמוז. מנהג קדום שנהוג בחלק מקהילות ישראל, אסר על שתיית מים בשעת המעבר בין תקופה לתקופה. מעבר כזה התרחש הבוקר (שני), בין השעות 10 ל-11 ועל פי אותו מנהג, שתיית מים במהלך השעות האלו עלולה להרוג.

ההסבר למנהג מופיע כבר לפני כאלף שנים ויותר בספרות השאלות והתשובות של הגאונים, שם נכתב: "שאלתם על מה שנהגו העם להיזהר בשעת התקופה שלא לשתות מים? אף על פי שלא ידענו טעם צריכין אנו לחוש, שלא על חינם פשט מנהג זה בישראל, ויש אומרים שבכל אחת ואחת מארבע תקופות מלאכים ממונים עליהן. בעוד שמתחלפים מלאכים אחרים, ייתכן שיצא נזק לשום אדם, כמו מלך בשר ודם שמת ואחר כך מקימים מלך אחר תחתיו, ואינם יודעים הבריות אם יהיה טוב או רע. ויש אומרים שהוא משום סימנא בעלמא, לפי שאינם רוצים להתחיל בראש התקופה במים שהוא דבר הקל”.

לפי אמירה זו ניכר שאין הסבר ברור לעניין, אולם מהכתוב לעיל אפשר לראות שתי סיבות אפשריות לכך. עמדה זו של חלק מהגאונים נשמרה לאורך מאות שנים, שבהן הציבור כולו נזהר משתיית מים בשעות אלו. אולם במאות האחרונות חלו הקלות שונות, לפחות בקהילות יהדות אירופה - ופחות הקפידו על כך.

אחת הסיבות להתרופפות המנהג קשורה, בין השאר, להתנגדויות עקרוניות שהובאו על ידי רב האי גאון, שאת דבריו מביא רבי אברהם בן עזרא, שמספר: "כבר שאלו חכמי קרואן לרבנו האי ז"ל למה נהגו שלא לשתות מים בשעת התקופה? והשיב, ניחוש בעלמא הוא". כלומר, מדובר במנהג הקשור לתחומי הכישוף, שלמעשה נתפש כדבר פסול בעולם האמונה היהודי.

פנינו לברר את הנושא עם הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר ורב הישוב שוהם. הרב הסביר שלא נוהגים במנהג הזה כיום: "ראשית, היעב"ץ (הרב יעקב עמדין) הסביר כי לא חוששים לשום מנהג שלא נזכר בתלמוד. כיון שהאיסור הזה על שתיית מים מופיע רק בתקופת הגאונים, המאוחרת ב-400 שנה מתקופת התלמוד, אין שום חובה לנהוג לפיו.

"סיבות נוספות להקלות במנהג קשורות לכך שיש הטוענים שצריך לחשוש לו רק בלילות, וכן שהוא לא נוהג במים שיש בהם ברזל. כיוון שהמים שלנו זורמים דרך צינורות ברזל, הרי שיש כאן אפשרות גדולה להקל", אמר הרב סתיו.

פוסק אשכנזי מרכזי בן דורנו שציין שאין לחשוש למנהג הוא הרב חיים קנייבסקי ז"ל, שאמר כי בבית מנהיג הציבור החרדי בשנות הקמת המדינה, החזון איש, לא חששו כלל למנהג הזה.

עמדת החוששים למנהג גם בימינו

למרות שורת הפוסקים האשכנזים המקלים במנהג זה, יש פוסקים ספרדיים מרכזיים שחששו לו גם בימינו ואסרו על שתיית מים בשעה שבה מתחלפת התקופה. פוסק מרכזי מאוד בן דורנו שקרא לחדש את המנהג הוא הרב עובדיה יוסף, שכתב: "יש להיזהר שלא לשתות מים בעת התקופה מחשש סכנה. דהיינו, חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה. וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות. ראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך".

בספרו "ילקוט יוסף", ציטט הרב יצחק יוסף את הרב עובדיה ז"ל, שאמר כי בירושלים נהגו להכריז בבתי הכנסת בשבת שלפני התקופה על השעה המדויקת, כשהמטרה היא למנוע מהציבור לשתות מים בשעה זו. עוד ציין הרב כי בתוניס ובג'רבה נוהגים כך עד היום.

עמדה דומה מובאת על ידי הפוסק התוניסאי הרב מאיר מאזוז, בספרו איש מצליח. בספר מביא הרב את עמדו של אביו הרב מצליח מאזוז ז"ל, שאמר כי "מי יודע כמה מחלות שונות ומשונות באו לעולם בדור האחרון, בגלל חוסר זהירות בדבר זה".

דמות ספרדית נוספת שמחמירה בנושא היא המקובל הרב יצחק בצרי, שהזהיר כי כדאי להחמיר ולא לשתות במהלך החילוף בין התקופות השונות. הוא ציין בהקשר לכך את דברי ספר הזוהר, שכתב כי בשעה זאת יש דינים בעולם.