המסע המופלא של החנוכייה ששרדה את פרעות פאס לירושלים

חנוכייה בת כ־150 שנה, ששרדה את פרעות פאס במרוקו ב־1912 ושבמשך שנים רבות גורלה לא היה ידוע, מוצגת כעת במוזיאון ישראל ומאירה את סיפורה המיוחד של משפחת קדוש.

החנוכייה המוזהבת היתה שייכת לרב יעקב קדוש, רב חשוב בעיר פאס. ב־1949 מסרה אם המשפחה את החנוכייה ללא תמורה לאדם שהציג עצמו כ"שליח מארץ ישראל". השליח היה האספן זיידע שולמן, בן היישוב הישן בצפת, שנסע לרגל עסקיו ברחבי צפון אפריקה.

שולמן ביקר בקהילות יהודיות, אסף ורכש תשמישי קדושה ומצווה, תכשיטים וכלים ותיעד את מסעותיו. כשחזר לישראל העניק שולמן את האוסף במתנה למוזיאון ישראל, שנפתח ב־1965.

נכדו של הרב קדוש, חיים, עלה לארץ עם משפחתו, גילה בעת ביקור במוזיאון ישראל שהחנוכייה של סבו, שנחשבה לאבודה מבחינת משפחתו, זכתה למקום של כבוד על קיר החנוכיות במוזיאון. מאז הוצגה החנוכייה בתערוכות בארץ ובחו"ל, בין השאר בתערוכה "אורות בהרי האטלס", שבה סופר סיפורו של האספן שולמן.

לפני כשבע שנים יצרה נעמי זיו, נינתו של הרב יעקב קדוש, קשר עם האגף לאמנות ותרבות יהודית במוזיאון וביקשה להתרשם עם אחיה ואמה מהחנוכייה. השנה, לרגל חגיגות בר-המצווה של שניים מנכדיה, הגיעה המשפחה למפגש מרגש נוסף עם החנוכייה.

בביקור במרכז המידע לאמנות ותרבות יהודית חלקה זיו עם ילדיה ונכדיה את הסיפור המשפחתי, וכולם זכו להתבונן מקרוב בחנוכייה העתיקה ולהצטלם איתה.

"זהו רגע מיוחד בעבודת המוזיאון", אומרת שרון וייזר פרגוסון, אוצרת בכירה באגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל. "רק לעיתים רחוקות אנחנו זוכים להכיר את הסיפור האישי מאחורי חפצים במוזיאון ולהיות עדים למפגש משפחתי שבו פריט מוזיאלי מגשר בין דורות ותרבויות".

"ערכה של החנוכייה עבורנו הוא הרבה מעבר לערכה האמנותי - היא מגלמת את סיפור המשפחה שלנו, את המסורת והמורשת שעברה מדור לדור", מספרת זיו. "כשהגענו למוזיאון הבנו שאנחנו לא רק רואים חפץ עתיק, אלא שאנחנו רואים את סבא־רבא יעקב קדוש מדליק בה נרות בפאס שבמרוקו, את הנס של הישרדותה בפרעות, ואת השרשרת המשפחתית הנמשכת עד היום. העובדה שהיא נמצאת במוזיאון ישראל מאפשרת לא רק לנו, אלא לכל עם ישראל, להתחבר לסיפור הזה".