הרכבים מסוימים בבתי הדין הרבניים לעיתים רואים באלימות במשפחה התרחשות טריוויאלית, שמאפיינת זוגיות נורמטיבית - כך עולה ממחקר של עו"ד ניצן כספי שילוני ופרופ' רונית עיר־שי מאוניברסיטת בר־אילן.

בתי הדין הרבניים עוסקים באלימות במשפחה בהקשר של טענות לגירושים כעילה המצדיקה גירושים. כאמור, מהמחקר עולה כי הרכבים מסוימים בבתי הדין הרבניים רואים באלימות במשפחה התרחשות שמאפיינת זוגיות נורמטיבית.

החוקרות מביאות כדוגמה כמה פסקי דין. אחד מהם הוא פסק דין שניתן בבית הדין האזורי בירושלים ב־18 באוגוסט 2019, שעסק בתלונה של אישה על אלימות מצד בעלה. כך בית הדין תיאר את האירוע: "לפני כשנתיים, התעורר ויכוח בין הצדדים שבמהלכו הבעל זרק לעבר האישה קופסה של כדורים, והתבטא בביטוי שגרם לאישה חרדה ואמר שהוא 'יחפור לה בור'. כתוצאה מאירוע זה האישה עזבה את הבית, ויותר לא חזרה. עוד יצוין שלאחר עזיבתה הבעל שבר חפצים בביתם ואף נפצע מכך, וכמו כן התנהל נגדו הליך פלילי עקב דבריו הנ"ל ושבירת החפצים, והוא נשפט לעבודות שירות". האישה עזבה את הבית ודרשה להתגרש.

בית הדין פסק שמדובר בתגובה "דרסטית" של האישה, ושהאירוע לא מצדיק גירושים: "האירוע כשלעצמו אין בו כדי להצדיק את ההחלטה להתגרש, אלא (יש לפנות) להדרכה מתאימה".

על פי המחקר, בתי הדין לעיתים מאשימים את האישה באלימות שחוותה. דוגמה: בתיק שהובא לפני בית הדין הרבני בירושלים ב־2016, הדיינים הרב יוסף גולדברג, הרב דוד בירדוגו והרב מיכאל רלב"ג דנו בעניינם של בני זוג שהיו נשואים במשך יותר משני עשורים. האישה טענה כי בעלה "לא אחת חנק אותה, סטר לה, היכה אותה, זרק עליה חפצים ואנס אותה באלימות, ולדבריה איים עליה ברצח אם לא תיענה לתביעותיו המיניות".

האיש גם הודה באלימות והורשע בבית משפט, אך בית הדין פסק שהאיש נקט אלימות משום שהאישה הגישה תביעת גירושים, ולכן היא האשמה מבין השניים: "אין ספק שהתפרצותו של הבעל קרתה בעקבות המצב הקשה שבו הוא שרוי, עקב תביעת הגירושים שהגישה אשתו נגדו. אין ספק בכך שאילו היתה האישה נעתרת לבקשת הבעל לנסות לחזור לחיים תקינים - לא היה מתרחש האירוע הנ"ל".

האישה נתפסת מראש כלא אמינה

כמו כן, מהמחקר עולה כי במקרים רבים בתי הדין לא מאמינים לטענות של נשים על אלימות במשפחה. הנחת היסוד של חלק מההרכבים היא שכל תלונה של אישה על אלימות חשודה כתלונת שווא.

למשל, ב־2019 בית הדין דן בתיק שבו עלו ראיות לכך שהבעל נקט אלימות פיזית כלפי אשתו, וכן איים לפגוע בה: הוא שלח לה מכתב עם תמונה של חבל תלייה; בבית הדין הוצגה הקלטה שבה הוא אומר "אני רוצה להיפטר ממך... שתיפטרי, שתקבלי איזה משהו... אני מחכה בכיליון עיניים, אני מחכה שתמותי..."; ושירותי הרווחה ציינו בתסקיר כי הבעל נקט אלימות נפשית וכלכלית כלפי האישה. למרות זאת, הדיינים דחו את התביעה של האישה ונזפו בה על שהגישה נגד בעלה "תלונת שווא".

בסיכום המחקר כתבו החוקרות כי בתי הדין לעיתים קובעים שאלימות במשפחה היא תופעה שלילית, אבל בפועל, כשמגיע לפניהם מקרה קונקרטי הם לא מאמינים לאישה, או קובעים שמדובר בהתנהלות טריוויאלית, או מאשימים את הקורבן - מכאן שנפגעות אלימות הופכות בבתי הדין הרבניים מתובעות לנאשמות.

המחקר המלא יפורסם בכתב העת האקדמי "משפט וממשל".

מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר בתגובה: "ניצן כספי שילוני מנהלת אג'נדה רבת־שנים של מאבק אידיאולוגי נגד בתי הדין. ניתוח פסקי הדין נעשה באופן סובייקטיבי עם סימון המטרה מראש, מתוך הנחת המבוקש, באופן החוטא לאמת. יש להבהיר כי גם במקרים שבהם לא ניתן הלכתית להגיע לגט כשר בכפייה - אין בעובדה זו כל הכרה והכשרה חלילה לאלימות מכל סוג או להתנהגות מחפירה, אף אם אינה כרוכה באלימות".