תורה בלי דרך ארץ: גם הקריאה הנואשת של אחיהם לספר - לא תוציא את החרדים מבית המדרש

ישנו מכנה מדמם משותף לרבים מה"הותרו לפרסום" עליהם שמענו ונקרע ליבנו. בין יפי הבלורית והטוהר, נצפו מאפירי שיער השיבה והתואר. סבים, אבות למשפחות ברוכות ילדים, תלמידי חכמים, מחנכים ומורי דרך. הם יכלו להשיג פטור בקלות. חלקם לא היו חייבים בכלל להתייצב. אבל התורה שלהם היא תורת חיים. תורה שלא נלמדת בקפסולה קרה ומנותקת, לא נידונה בענן מרופד הרחק משדה הקרב, אלא להפך.

הם היו הראשונים להראות שנאה דורש - אבל גם נאה מקיים. על רקע האנשים ההדורים, הטובים והצדיקים הללו, שהקריבו את חייהם למען הגנת העם והארץ, מתבקש לשאול במה תורתם שווה חלילה פחות מאותם 60 אלף צעירים חרדים בריאים וחזקים שמבקשים לקבל פטור גורף מגיוס בשעה שהמדינה נאבקת על קיומה. בעת שאנשי המילואים קורסים, בזמן שמשפחות מתפרקות.

"אל תתנו יד לחוק"

יוני וולף, גיסו שלסרן (מיל') הרב אברהם יוסף גולדברג ז"לשנפל בקרב בלבנון, ביטא בקול אמש את מה שחושבים רבים: "עם ישראל איבד היום אדם יקר מאוד, תלמיד חכם ומחנך משכמו ומעלה. 260 ימי מילואים שאשתו וילדיו חיכו לשובו הביתה. אני קורא פה בשם אחותי רחל ונשות המילואים שזועקות מדם ליבן, דרכה של תורה היא לצאת ולהילחם. לכל מי שעוסק בחוק הגיוס - אל תתנו יד לחוק. יש פה תלמידי חכמים עצומים שיוצאים להילחם - זו דרכה של תורה. מי שרוצה ללמוד תורה שילמד תורה, אבל שלא יצפה שמדינת ישראל ושמשפחות כמו אחותי עם שמונה יתומים יממנו אותם".

ללי דרעי, אימו שלרס"ל (מיל') סעדיה יעקב דרעי ז"ל, כתבה השבוע: "אי שם בגבול הצפון. סבב ראשון, מנוחת הלוחמים, המחלקה ישנה. באמצע, בננו, סעדיה, ער, לומד תורה. לא ינום ולא יישן שומר ישראל. לא בא לי לריב עם אחיי החרדים. זה גם לא יעזור. רק בא לי שיראו את התמונה הזו, של הלוחם הזה, שהוא הבן שלי, כשסביבו חברים הישנים על קוציה של ארץ ישראל, עייפים אחרי המשימה. שיראו אותו מנצל את הרגע כדי ללמוד עוד אות, עוד משנה. שיראו את החכם השלם, את ההרמוניה הזועקת לשמים".

גםרס"ן (מיל') הרב אבירם חריב ז"לשנפל בקרב לפני מספר ימים היה אב ומחנך. הוא הותיר אחריו בגיל 42 ובערב חג שמחת תורה אישה ושישה ילדים. כמותם היו לצערנו הרב והעמוק עוד רבים. בני תורה, יודעי ספר, תלמידי חכמים. למרבה הצער הציבור החרדי מסרב לצאת מבית המדרש ולהיענות לקריאות הנואשות לעזרה של אחיהם לספר ולחרב שנתנו כל שיש להם.

זה הזמן של רבני הציונות הדתית לצאת בקריאה צלולה וברורה, חפה מרגשי נחיתות והתבטלות, על כך שתורתם של בני הציונות הדתית שנקנית בייסורים של שמירה והגנה על הארץ, ברת קיימא לעין ערוך מתורה שנלמדת בהיכלות אטומים לשוועת העם. או במילותיהם של חז"ל: "וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון".

לאתגר את התפיסה

יש תפיסה שמתקבלת בשקט ובחוסר מחאה בציונות הדתית שגדולי הדור החרדים הם המובילים והם המילה האחרונה בציבוריות הישראלית. התורה החרדית היא המקורית והאותנטיות. הרבנים ותלמידי החכמים שאוחזים בנשק ובספר חייבים וצריכים לאתגר את התפיסה הזו. לא לוותר.

אנחנו חיים בימים טרופים, מידת הדין מתוחה, נאבקים בכל הגזרות על קיומנו. בתקופות קשות כמו אלה "ביטולה זוהי קיומה" כמו שאמר ריש לקיש. פעמים שהציווי הוא דווקא לסגור את הגמרא כדי שקול התורה ימשיך להתקיים. לא ייתכן שבשם התורה יקבלו עשרות צעירים חזקים ובריאים פטור מנשיאה בעול עם חבריהם שהינם תלמידי חכמים לא פחות גדולים מהם. האחיכם יצאו למלחמה ואתם תמשיכו לשבת בשקט - ובטח איש תחת דירתו ותחת ישיבתו?