מלחמת חרבות ברזל - "חבל הצלה" לציונות הדתית

יותר מ-120 שנים חלפו מפרסום מאמרו המכונן של הרב חיים הלוי עבו, מראשי תנועת המזרחי, "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". שם המאמר לא רק שהפך במרוצת השנים לסלוגן קליט במוסדות הציונות הדתית על כל גווניה, אלא מהווה עד היום קריאת כיוון ואת אחד מסמליה הרעיוניים הידועים של הציונות הדתית.

באתר בני עקיבא, תנועת הנוער המרכזית של בני הציונות הדתית, מוסבר כי האידאולוגיה מושתתת על קשר בל ינתק וחיבור מהותי של שלושת היסודות הללו וכי "כל צלע במשולש הערכים חשוב בפני עצמו...כיסודות המשפיעים על אורח חייו היום-יומי של כל אחד מבני הציונות הדתית, מתווים דרך ומציבים משימות לציבור כולו". תיאולוגיה זו מציבה אם כן את שלושת המרכיבים באותה דרגת חשיבות ורק החיבור המהותי והבל ינותק ניתן לניתוק של שלושתם יחד מהווה כ"תוכנית ההפעלה" המלאה של היהדות.

אולם, במהלך השנים נדרשו הוגי דעות ואנשי רוח בקרב הציבור לשאלת בכירותו של אחד המרכיבים במשולש המלא על פני שני האחרים, דהיינו היכולת לאתר במבנה זה צלע עיקרית אחת שעליה נשענת התיאולוגיה הציונית דתית ואשר מהווה "מטרת העל", בעוד השתיים האחרות מהוות "מרחבי פעולה" שבהן מתקיימת ומתפתחת "מטרת העל".

בשנים האחרונות הולך ומתבהר כי הדיון הוכרע והציונות הדתית הכתירה את מרכיב "העם" כמרכיב המרכזי, בעוד ה"תורה" וה"ארץ" - למרות חשיבותם - הינם משניים לו ובמידה מסוימת אף משרתים אותו. הכרעה זו באה לידי ביטוי במספר סקרים בהם נמצא בין היתר כי 82.4% תמכו ב"שלמות העם היהודי" כערך המוביל, ובהיגד "בהתנגשות בין שלמות הארץ לבין שלמות העם אעדיף לבחור את שלמות העם" תמכו 84.3%. הכרעה זו עמדה גם במוקדן של פרשות דרכים שהסעירו את הציונות הדתית דוגמת הסכמי אוסלו ותוכנית ההתנתקות, בהם התקיימו מתח מובנה והתנגשות ערכים בשאלת גבולותיה של הארץ מול שלמות העם.

השנה החולפת אשר לוותה במאבקים חסרי תקדים בין הציבור המאופיין כשמאל-ליברלי לבין הציבור המאופיין כימין-שמרני, היוותה עבור הציונות הדתית אתגר ציבורי משמעותי, אך לא פחות מכך - אתגר תיאולוגי ראשון במעלה. המחאות סביב החקיקה המשפטית, גרמו לשבר רעיוני בתוך הציבור הציוני דתי ומנהיגיו, שכן מחד הם ראו צורך הכרחי להגן באופן אקטיבי ואפקטיבי על העמדות הבסיסיות, אך מאידך ראו בעיניים כלות כיצד המאבק הולך ומסלים ומביא את מושג שלמות ואחדות העם לשבר הרסני ולנקודת "אל חזור" שמסכנת אותו. קונפליקט זה הגיע לנקודת רתיחה ולאיום משמעותי על תפיסתה של הציונות הדתית במהלך חגי תשרי, כאשר דווקא אירועים ציבוריים שאותם תפסה הציונות הדתית כמאחדת ועבורם היו מוכנים מארגני אירועים אלה לוותר על "דקדוקי מצוות", נתפסו על ידי קבוצות אחרות כאירועים מפלגים ומדירים.

ואז, בדיוק ברגע של מבוכה רעיונית, כאשר התחושה בתוך הציונות הדתית הייתה של אובדן יכולת לכוון את הלך הרוח הציבורי למצב של שליטה והגנה על ערך "שלמות העם", הגיעו אירועי ה-7 לאוקטובר. לצד הכאב, היגון והתחושות הקשות נוכח הטבח הנורא ומלחמת 'חרבות ברזל', הם בישרו על תחושת אחדות לאומית נדירה שיש בכוחה לרפא את שלמותו של העם המצולק. פתאום, משום מקום, התפוגגה באחת התחושה המעיקה של "יד איש באחיו" וצמחה, יש מאין, תחושה של "אנשים אחים אנחנו". הגם שהאווירה המפויסת והמאחדת שנחתה על החברה הישראלית נסדקה במהלך חודשי הלחימה, הבנת גודל השעה ותחושת שותפות הגורל בציבור עדיין כאן ומקבלים ביטוי רווח במטבעות לשון כמו "ביחד ננצח" ו"חזקים ביחד".

תפיסת האחדות הלאומית של החברה הישראלית מהווה עבור הציונות הדתית את חבל הצלה שהיא הייתה זקוקה לו לביסוס הערך המרכזי שעליו מבוססת התיאולוגיה שלה. ברקע הטלטלות והשנאות שספגה מגזר זה בשנה החולפת, כנקודת שבר נוספת עמה הוא התמודד לאורך השנים, יהיה עליו לשאת את דגל שלמות העם בגאון גם הפעם. על כן, צפוי כי כבר כעת תוך כדי הלחימה וביתר שאת בסיומה, יעשו בני הציונות הדתית ומנהיגיה הפוליטיים והרוחניים כל אשר לאל ידם, גם במחיר של ויתורים משמעותיים בזירה הציבורית או הפוליטית, כדי לתחזק את תחושת האחדות הלאומית ולשאת אותה בעוז ובעוצמה על כל במה ציבורית ובכל דרך אפשרית.

חיזוק האחדות הלאומית מהווה נקודת מבחן ציבורית ופנימית קריטית של הציונות הדתית על מנת להתנחל בלבבות ולהיות חלק ממארג כלל-ישראלי שחותר לאחדות מחודשת.

ד"ר עדו ליברמן הוא סוציולוג, חוקר של הציונות הדתית ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי