"ושמחת בחגך והיית אך שמח". מדוע אנו שמחים בחג סוכות? לכל חג יש תוכן ייחודי. בשונה משבועות שהוא "זמן מתן תורתנו" ופסח שהוא "זמן חירותנו", סוכות מזוהה כ"זמן שמחתנו". ואולם, נשאלת השאלה מדוע גם לא התייחד בתוכן ייחודי משלו.
דומני שמי שמעיין בפסוקים במקרא יתקשה להבין את היחס בין המוטיבים והמצוות של החג: אסיף חקלאי, מצוות ארבעת המינים, המצווה לשבת בסוכה והחיוב לשמוח.
ברצוני להציע כי קריאה רציפה של הפסוקים בכוחה ללמדנו שלמעשה כל הרכיבים והממדים השונים של החג נובעים מאותה מהות, סוכות כחג האסיף החל בסוף השנה. אני מניח שלאחר שנות גלות ממושכות שכחנו את הממד החקלאי של החג; לאחר חג האביב וחג הקציר מגיע זמנו של האסיף. האסיף מסיים שנה חקלאית ואיתה מגיעה השמחה על ההצלחה, בהנחה שיש כזו.
על רקע זה, השימוש בארבעת המינים מובן ומשתלב באווירה החקלאית; היות שזהו חג חקלאי יש להשתמש בדוגמאות מהטבע. רעיון זה מפרנס את שני ממדי החג: חיוב השמחה ונטילת ארבעת המינים. ואולם, עדיין יש להבין את משמעות בניית הסוכה והישיבה בה. מה הקשר בין תחושת ההצלחה וההודאה לה' לבין הסוכה?
ברצוני להציע שדווקא על רקע השמחה בהצלחה ובכל הטוב, אסור לנו לשכוח את הימים הקשים שבהם היינו במדבר. הסוכה כדירת עראי היא תזכורת סמלית לזמן שבו שהיינו במדבר בדרכנו הארוכה לארץ המובטחת.
סוכה בהתאמה אישית: ספארי רמת גן חוגג השנה במתכונת מיוחדת // צילום: חן חימוביץ' ולאנא וותד, עדי מרקוביץ'
המסר הוא אפוא שגם כששמחים, אסור לשכוח את הקשיים שחווינו בדרכנו אל הטוב. זהו הבסיס למידה יקרה של "הכרת הטוב". המודעות לממד החקלאי של מועדי ישראל, שהלכה ונשכחה ברבות השנים, יש בה כדי לחשוף ממד רעיוני בעל חשיבות: שמחת ההצלחה וההודאה לה' עליה, בצד זיכרון של השעות הקשות שאותן חווינו בדרכנו אל ההצלחה.
ננצל את ימי הסוכות לשמחה על כל הטוב אשר לו זכינו, שמחה שתסכם שנת פעילות אחת ותיתן לנו כוח בהמשך המסע. ויהי רצון שיפרוש עלינו ה' את סוכת שלומו, סוכת רחמים וחיים ושלום.
הכותב הוא רב היישוב חשמונאים וראש בית המדרש לרבנים ולדיינים שע"י מכון אריאל בירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו