מהו המקום הנמוך ביותר בטבלת חוויותיו של כדורגלן? אפשרות אחת: להיות מודח מנבחרת הכדורגל של הסופרים בישראל. עבדכם הנאמן עבר את החוויה הזאת בדיוק.
בשנה שעברה הוקמה הנבחרת בעקבות הזמנה שנשלחה מטעם נבחרת הסופרים הגרמנית לאתגר קרת לקיים משחק כדורגל בינלאומי ראשון של סופרי ישראל מול סופרי גרמניה. קרת, חובב ספורט דווקא, העביר את ההזמנה לסופר אסף גברון. זה הפך לקפטן הנבחרת הישראלית, והוא בעט אותי מן המגרש לאחר שני אימונים מוחמצים.
גברון לא שגה. הייתי השחקן הגרוע ביותר על המגרש ואני מקווה שכישוריי על הדשא לא העידו על כתיבתי. נבחרת הסופרים המשיכה בלעדי, נסעה למשחק ידידות מול הגרמנים בברלין שכלל גם ערב ספרותי, ושבה ארצה לאחר הפסד לא קטסטרופלי של 4:2.
היום יתחדש המאבק. נבחרות הסופרים של גרמניה ושל אנגליה הגיעו ארצה לטורניר בן שלושה משחקים: היום ב-16:00 יתמודדו באיצטדיון העירוני בכפר סבא נבחרות אנגליה וישראל, מחר ב-14:00 יתייצבו הגרמנים מול האנגלים באיצטדיון לב הפארק ברעננה, וביום שלישי ב-12:00 יתייצבו סופרי ישראל מול הגרמנים באיצטדיון הברפלד בראשון לציון.
בגלל ההפסדים לשבדיה
באיצטדיון העירוני בחולון נאספו בשבוע שעבר הסופרים וחבריהם לאימון. בשוליים עמד המשורר ושחקן מכבי הרצליה לשעבר אודי שרבני, ושאג פניני פיוט אל עבר השחקנים. "יהלי (סובול, מחבר הרומן "דמי מפתח"), קח את שילון (אבי, מחבר הביוגרפיה של מנחם בגין)", "ניר (ברעם, מחבר "מחזיר החלומות"), סתום ת'פה! עוד פעם אחת אתה מקלל, אני מעיף אותך מהמגרש!".
קל יותר לדמיין סופרים ישראלים מתבטאים בלשון של מגרש שכונתי מאשר את סופרי גרמניה, למשל. הנבחרת הגרמנית כוללת בין היתר את המחזאי אלברט אוסטרמאייר שחיבר ליברטי לשתי אופרות, ואת הפילוסוף וולפראם איילנברגר. זוהי נבחרת שהתקשתה להתבלט בליגת נבחרות הסופרים של אירופה. כמעט מדי שנה ניצחה בטורניר נבחרת שבדיה, ארצם של החלוץ האגדי הנריק לארסון ושל אסטריד לינדגרן, מחברת "בילבי בת גרב".
ההפסדים החוזרים ונשנים לשבדים תיסכלו את הגרמנים באופן מיוחד, שהרי בשבדיה מחולק פרס נובל לספרות, ובו טרם זכה איש מן השחקנים. בהדרגה התפתח רעיון: להתנתק מן הטורניר האירופי ולהזמין קבוצות סופרים מארצות נידחות כמו איראן וישראל. טרם ביקורם של הסופרים העבריים בברלין הושפלה הנבחרת הגרמנית 4:0 על ידי נבחרת ערב הסעודית. הגרמנים טעו כשציפו ליריב חלש. נבחרת ערב הסעודית הממשית זכתה בגביע אסיה שלוש פעמים, ומבחינה ספרותית - הרי שם נולד הקוראן.
הישראלים הגיעו לברלין, חבורה חמודה של אנשי רוח בני 30 פלוס ברובם. עמוס עוז ודויד גרוסמן אמנם לא היו ביניהם, והמשורר רוני סומק פרש לאחר אימונים ספורים, אבל ההרכב היה מכובד למדי גם מבחינה ספרותית. דמות שהתבלטה בתוכו לעיני הקהל האירופי היתה של המשורר והעורך נחום פצ'ניק, איש כתב העת הירושלמי "משיב הרוח", שסער על המגרש חבוש כיפה ופזור ציציות.
המפגש עם גרמניה ועם תושביה הרצין במשהו את משחק הזהויות המשונה שבו לוקחים על עצמם הסופרים ייעוד ספורטאי ואת ייצוג ארצם. אנשי רוח עסוקים מטבעם בתכנים היסטוריים ופוליטיים. בין הישראלים לבין הגרמנים התפתחו כמה ויכוחים ומתחים על רקע ההיסטוריה המשותפת, אבל על הדשא בחולון, בשלב מתיחות השרירים שלאחר האימון, המורל גבוה וההתרגשות לקראת בואם של האורחים גבוהה אף היא.
אני שואל את המשורר יחזקאל נפשי מה ייתן לישראלים עוקץ נגד הגרמנים בגומלין. "התבוסה ההיא לא היתה מחפירה", הוא מסביר, "כשהגענו לשם זה היה אחרי אימונים של חודש, כשהם מתאמנים כבר שלוש שנים. 'עוקץ' הוא אולי לא המילה הנכונה אבל יש לנו רצון לנצח אותם, על אף שהם היו מאוד אדיבים כלפינו ואירחו אותנו באופן מאוד יוצא דופן. אני מאמין שננצח אותם. אנחנו מתאמנים כבר ארבעה חודשים אימונים אינטנסיביים ויש שיפור שהוא מעבר למשמעותי, מכל הבחינות".
האם יש הבדל בין סגנון המשחק של משורר לזה של פרוזאיקן-
"ברור. הפרוזאיקנים נוטים להסתבך על המגרש, בעוד אנחנו בשירה ממעטים בסלאלומים ועושים את מה שאנחנו אמורים לעשות".
רוצים את מנדלי
אבי שילון, שהפליא בשני בישולים במהלך האימון, מאמין שהסופרים כולם מחזיקים ביתרון כדורגלני. "אני לא חושב שיש קשר בין כתיבה לכדורגל, אבל יש קשר בין מחשבה לכדורגל, וזה גם קשור לכתיבה. אם אתה חושב, נניח: אצליח לשים כדור בין הרגליים לשחקן שמולי, אתה חוסך את הריצה ומוסיף מימד אסתטי למשחק".
ניר ברעם, עורך סדרת "הקלאסיקונים" בעם עובד, נשאל איזה סופר עברי אגדי היה מצרף לנבחרת. "את מנדלי מוכר ספרים", הוא משיב ללא היסוס, "בגלל חוש ההומור שלו. הוא היה תופס את ההומור שבסיטואציה הזאת: 11 שחקנים, שרובם לא ראויים לשחק עם האחים שלהם בגן, משחקים בנבחרת ישראל. חוץ מזה, אם היינו מפסידים לפחות הוא היה מצחיק אותי. הוא הכי מצחיק בתולדות הספרות העברית".
הסופרים לוקחים את המשחק ברצינות ובצחוק, בדיוק כמו כל חבורת גברים ישראלים שנפגשת פעם בשבוע להסתחבק ולעסוק בפעילות גופנית. עצם קיומה של הקבוצה הוא מהלך מיוחד בתולדות הספרות העברית, אות להיחלשות האליטיזם של עולם הספרות ולקירובה של המילה הכתובה ליתר המציאות הישראלית.
משתתפי נבחרת הסופרים לא המציאו את הקשר שבין ספרות לספורט. הסופר האמריקני הגדול דיימון ראניון היה כתב ספורט וג'ק קרואק התקבל לאוניברסיטת קולומביה כשחקן פוטבול, המינגוויי היה מתאגרף ודוד אבידן קראטיסט, וגם כרים עבדול ג'באר חתום על ארבעה ספרים. בין אם יפיק השבוע הקרב ניצחון אם לאו, ובין אם יעניק או לא יעניק השראה ליצירות עבות כרס בעתיד, מדובר בסיפור טוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו