ביהמ"ש הכריע: האם חזרה בשאלה והאב לא – היכן תלמד הילדה הקטנה?

באיזו מסגרת חינוכית תלמד ילדה בת 4 שאמא שלה חזרה בשאלה? זו השאלה שהעסיקה לאחרונה את בית המשפט לענייני משפחה בטבריה. בעוד אביה של הילדה התעקש שתירשם למסגרת חינוך דתית, אימה רצתה שהיא תתחנך בגן הקרוב לביתה, שכולל ילדים שאינם דתיים.

עד לגירושי ההורים, המשפחה התגוררה במושב ברמת הגולן בעל צביון דתי. לאחר הגירושים, האם עברה להתגורר ביישוב אחר, בעל צביון חילוני, הממוקם כחצי שעה מהיישוב שבו התגוררו קודם לכן, שם האב נשאר לגור. לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה, רשמה האם את הבת לגן ביישוב החדש שאליו עברה.

בתגובה, הודיע האב לבית המשפט למשפחה כי הוא עומד על עמדתו שבתו תמשיך להתחנך ביישוב שבו הוא מתגורר ושבו התגוררה כל המשפחה יחדיו טרם הגירושים. זאת, כיוון שסוכם בין ההורים, לטענתו, כי הילדה תמשיך להתחנך במסגרת דתית, ולא במסגרת חילונית. האב דרש מבית המשפט להורות על השארת הילדה בבית, עד שיוכרע הסכסוך בין ההורים בדבר המסגרת החינוכית שבה היא צריכה לשהות.

האם, לעומת זאת, טענה כי האב ממילא אינו חובש כיפה באופן קבוע ופוקד את בית הכנסת רק לעיתים, וכי בהחלטה משותפת החליטו בני הזוג, כאשר היו נשואים, לא לשמור שבת ולנהוג ב"גמישות דתית" (אי-קיום אורח חיים דתי, למעט שמירת כשרות במאכל ובכלים בבית).

כמו כן, היא טענה שהאב הפנה את הזרקור לזרם החינוכי שבו תתחנך הילדה, מכיוון שמתחת לפני השטח מסתתר רצונו האמיתי – גן ילדים קרוב לבית שבו הוא מתגורר.

בית המשפט למשפחה הכריע לטובת האם ואישר את רישומה של הבת לגן ביישוב החדש. בהחלטתו, מתח השופט ארנון קימלמן ביקורת נוקבת על האב, שלא פירט באיזה אופן מסגרת החינוך שאליה הוא מעוניין לשלוח את בתו שונה מהמסגרת אליה מבקשת האם להעביר את הילדה. "מה הם בפועל אותם ערכים, מנהגים, עקרונות והגיגים שמלמדים את הקטינים בגן האחד ושוללים חלילה וחס מהקטינים בגן האחר?", תהה השופט. מסקנתו הייתה כי דאגתו של האב אינה נעוצה בתכנים אליהם תיחשף בתו, אלא בהתשת אשתו לשעבר.

מעורכי הדין ארתור שני ועומר עשת, שייצגו את האם, נמסר: "אנחנו שמחים שבית המשפט קיבל את עמדת האם, שטובת הילדה היא להמשיך את לימודיה בגן שאליו היא שמחה לקום בכל בוקר, ולא לעבור לגן מרוחק שהיא איננה מכירה ושהמעבר אליו איננו לטובתה, רק בשל מידת הדתיות של הגן".