הכי טובים שיש

אחרי שהשיקו את סיבוב ההופעות החדש שלהם באמפי שוני הממלכתי, הגיעו חברי הדג נחש לבארבי בתל אביב - מקום ההופעות שכאילו נתפר בול למידותיהם. ניכר עליהם שהם אוהבים את המקום, מרגישים בו בנוח, והוא אכן מאפשר להם לתת מופע מהזן המזוהה איתם: מסיבה אחת גדולה.

המסיבה מתאפשרת הודות לקהל שמורכב בעיקר מבני נוער. זו עובדה ששווה להתעכב עליה, שכן הדג נחש פעילה כבר 17 שנה והאלבום הראשון שלה יצא בשנת 2000 - לפני 13 שנה - כשמרבית בני הנוער הללו היו בני 4 או 5. ועדיין, כשהדג נחש מבצעים את "שירת הסטיקר" (שיצא ב־2004), את "מה נעשה" (גם הוא מ־2004) או את "הנה אני בא" (שיצא ב־2006) - כל הקהל מדקלם את כ־ל המילים בעל פה. כך שלא מדובר בבני נוער שמכירים רק את החומרים המאוחרים של הלהקה, אלא בכאלה שמכירים היטב את החומרים המוקדמים.

יתרה מזאת, נראה שהם מעדיפים את החומרים המוקדמים על אלה המאוחרים. נדמה שההיכרות שלהם עם שירי האלבום החדש, "זמן להתעורר" - שבעקבותיו נוצר סיבוב ההופעות הזה - היא מועטת.

אבל עובדה זאת לא נותנת ללהקה משומנת כמו הדג נחש להפריע. להפך, נראה כי הם מודעים לכך היטב וכי ההופעה נבנתה בהתאם. האלבום "זמן להתעורר" שונה מאוד ממה שעשתה הלהקה עד כה. אם הדג נחש היתה מזוהה בעיקר עם ז'אנר ההיפ הופ וה־Fאנק, באלבום החדש ניכרות השפעות שונות לגמרי: הרבה מוסיקה ערבית וגם מוסיקה יוונית ואפילו אפריקנית. בהופעה היה נראה שהקהל אינו יודע איך להגיב כשהמוסיקה על הבמה הופכת לחפלה יוונית או ערבית, ושהוא מעדיף את שירי המחאה והסטלנות המוכרים של הלהקה - אבל לזכות חברי הדג נחש ייאמר שהם לא מוותרים לקהל. הלהקה עברה אבולוציה, והיא מביאה אותה לבמה, אף שברור לה שהקהל מעדיף לדקלם את השירים שהוא מכיר. אלא שהיא עושה את זה בחוכמה, משלבת נכון בין שירים חדשים לישנים ולא מונעת מהקהל את מסיבת ההיפ הופ הגדולה שהוא מצפה לה.

בעידן שבו אין כמעט להקות פעילות בארץ, הדג נחש הם, ללא ספק, להקת ההופעות הכי טובה שיש פה כרגע.

הדג נחש, בארבי תל אביב.ציון: 10