ביקורת: האלבום החדש של סטינג

לישראל הצפונית יש מוסיקה גלילית המתארת את הנוף הכפרי ואת החוויות היום־יומיות הקשורות קשר הדוק לאדמה ולטבע. שירים שיש בהם את הזית, התאנה והגפן, את מולד הירח ומלואו, את הנחלים הזורמים. מנגד, לאנגליה הצפונית, וליתר דיוק לניוקאסל הקרובה לסקוטלנד - יש את המוסיקה, הסמלים והאסוציאציות שלה.

סטינג הנודע, שחקן מצוין וזמר־כוכב מטרוסקסואל בן 62 שלא הוציא אלבום עם שירים מקוריים מאז 2003, החליט לערוך מחווה למקום שבו גדל: הוא הקליט תריסר שירים המשקפים לדעתו את הנופים, הניחוחות והמרקמים החברתיים באזור. אלבום זה, ה־11 במספר של סטינג כסולן, מבוסס על מחזה שסטינג כתב לברודוויי וצפוי לעלות שם בהצגת בכורה מפוארת במהלך 2014. לאלה שציפו ללהיטים בנוסח "רוקסן" או "Every Breath You Take" נאמר: אל תעצרו את נשימתכם.

סטינג מתמקד בניואנס אנגלי־צפוני מסוים, שיש לו פולקלור משלו בכל הנוגע לכלים וללחנים. שילוב של כינורות, מנדולינות וכלי נשיפה שונים מנסים להתמזג עם פסנתרים סולידיים וגיטרות שקטות. מעל כל אלה מנסה סטינג להפליא בקול מחוספס משהו, על גבול הצרוד, שמתאים את עצמו לתכנים הנוגים הנרמזים בטייטל האלבום: סטינג המפוכח והמבוגר מתייר במחוזות ילדותו, ונפשו שואלת: לאן נעלמה תעשיית הספנות המפוארת שהרחתי ונשמתי בשנות ה־50 וה־60?

אם מסתכלים על האלבום הזה דרך משקפיים של "סטינג זמר פופ־רוק", מדובר באלבום משעמם ברוח מוסיקה גלילית ממוצעת. אם מסתכלים עליו כעל אלבום פולקלור, הרי סטינג השיג את מטרתו והצליח לעקוץ פעם נוספת.

ציון: 7.5