"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
ההופעה שלא הייתה
אנחנו לא יכולים לבחור איך להיפרד מגיבור תרבות אהוב כמו אריק איינשטיין • גם פרידה אינטימית תספיק
המבצע המושמע ביותר ל-2023 אריק איינשטיין ז"ל. צילום: קוקו

ההופעה שלא הייתה

אנחנו לא יכולים לבחור איך להיפרד מגיבור תרבות אהוב כמו אריק איינשטיין • גם פרידה אינטימית תספיק

משה רוזנטל
, עודכן

נורא נוח להתייחס למותו המפתיע של גדול התרבות אריק איינשטיין כחוויית אבל קולקטיבית של עם ישראל כולו, אבל ככל ששומעים את ההספדים השונים, של אמנים, חברים, ומעריצים, מתחזקת התחושה כי לא היה אריק אחד, היו רבים – כל כך הרבה שלכל אחד מאיתנו היה אריק משלו: היה את הילד הפרוע, המרדן, הבוהמיין. ואת המאהב השרמנטי והרגיש. ומה עם מלח הארץ? הספורטאי, אוהד הפועל בעל הרגליים הארוכות. היה גם את האיש הביישן והצנוע, שמסתגר בביתו עם התה והסיגריות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לפני מספר ימים נקלעתי לשיחה על אריק, בה התווכחו מספר מחברי אם תהיה הופעת קאמבק פומפוזית של אריק לפני מותו, או שימשיך להסתגר בביתו, בלי להיפרד באופן רשמי. היה נראה כי בסופו של דבר כולם מחכים לאיזה רגע היסטורי, ראשון מסוגו, חוויה סמלית שתצליח לזקק איזה אמת ישראלית ברורה ואחידה. רגע שיעניק לנו את תחושת הגאווה החמקמקה בזהות הישראלית ויהווה נקודת רתיחה בלתי נשכחת לתרבות שלנו, עם הופעה של הגדול מכולם. והוא יעלה על הבמה, זקוף וגאה, עם החיוך ההוא וההליכה הנונשלנטית, ובקלילות מרטיטה, הוא ישחרר אותנו מהערגה הזו לעבר וייתן לדור שלם להרגיש שהוא מכיר בהם ובאהבתם אליו.

זה יכל להיות נהדר, היינו נפגשים בפארק, ושומעים את הלהיטים תוך כדי ריקודים, מחיאות כפיים, שריקות, צילומים באייפון ותיוגים ברחבי הרשת. ואז כולנו היינו חוזרים הביתה וסוגרים את הפינה הזאת – הנה אריק חזר לבמה, סיפק את הצורך הזה שלנו, כולנו מרגישים שקיבלנו מה שרצינו ואנחנו יכולים ללכת לישון בשקט. אבל הוא לא עשה את זה.

והיום, בעת הפרידה האינטימית והקולקטיבית, נראה כי אולי התרחיש הפנטסטי של הופעה בפארק אינו הכרחי יותר כי הפרידה האמיתית מתרחשת בינינו לבין עצמנו. הפרידה הזו היא מהאריק שבתוכנו, שבזכרוננו, ולכל אחד יש אחד אחר לחלוטין. יכול להיות שאריק העדיף שנזכור אותו, ונאהב אותו כמו שאנחנו בוחרים, על סמך החיבור הרגשי שלנו ליצירותיו, ולא על סמך, הופעה אחת. ונכון, לא קיבלנו אירוע חגיגי בעל הילה רומנטית, עליו נוכל לספר בעתיד לילדנו, אבל במקום קיבלנו רגע יומיומי ונקי ממניירות, בו כל אדם יושב בחדרו עם שיר אהוב אחד ואומר להתראות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...