בכל דור ודור: המשפחות שמעבירות את העסק המשפחתי בין הילדים

"רק בפסח המשפחה נחה ומטיילת יחד"

משפחת נאמן | בעלי הרשת הארצית "מאפה נאמן"

מי אנחנו: הסבא המייסד יוסי נאמן (79), בתו מימי נאמן שייך (45), שממונה גם על פיתוח מוצרים ומתכונים, ונויה נאמן (24), האחראית על מערך ההזמנות מסניפי הרשת, שהיא נכדתו של יוסי ובתו של עופר, מנכ"ל הרשת. ברשת המשפחתית עובדים לקראת החג על ייצור ואספקה של עוגיות כשרות לפסח.

הסיפור המשפחתי: הרשת נוסדה ב־1944 בירושלים, בעגלת תינוק עמוסה מאפים שאיתה הסתובב רבי ברוך נאמן ז"ל, סב המשפחה. בהמשך הקים בנו יוסי את רשת בתי המאפה, שגדלה ל־55 סניפים בכל הארץ. ליוסי ולאשתו אביבה ארבעה ילדים: עופר (המנכ"ל), בוקי (קונדיטור, מנהל המפעל), ריקי (אחראית על הקשר מול הזכיינים) ומימי (אחראית שיווק). כולם גרים בשכנות ומנהלים ביחד את העסק. חלוקת התפקידים במשפחת נאמן ברורה, ואף שמדובר במשפחה - בעבודה קיימת היררכיה קפדנית.

העסק המשפחתי היווה תחנה עבור כל הנכדים, שמכירים את העבודה בסניפים ובמפעל. אחת מהם היא נויה נאמן, שאחרי שירות כקצינה בחיל הים החלה לפקוד מדי בוקר את המפעל בעטרות ולנהל את מערך ההזמנות. "סוד ההצלחה שלנו הוא המשפחתיות. זוהי רשת משפחתית, וכולם, כולל החתנים, הכלות וחלק מהנכדים, עובדים בה".

הנציגה הצעירה בעסק המשפחתי: נויה מספרת: "נולדתי למציאות של סניפים בירושלים, ואני זוכרת את עצמי מסדרת בורקסים בקניון מלחה. הגאווה במשפחה דחפה אותי להיכנס לעסק המשפחתי.

"לפני פסח יש המון הכנות, אבל בחול המועד המפעל לא עובד, וזאת הפעם היחידה בשנה שאפשר לצאת כל המשפחה לטייל יחדיו". ואיך הטעם? "בכל פעם שמכינים מוצר חדש, עוד לפני שהוא יוצא לסניפים, מביאים אותו הביתה לטעום, ואנחנו למעשה קבוצת הביקורת. מבחינתי, אין על הבורקסים הרגילים ואין שבת בבוקר בלעדיהם. חוץ מאשר בפסח, כמובן".

מה אנחנו מאחלים לעם ישראל: "החג הבא עלינו לטובה יביא עימו רוח רעננה של קרבה ואהבה בין כולנו, ואלו יישארו עימנו כל השנה".

"עם ישראל צריך סולידריות - כמו שיש באדמות המדינה"

משפחת עטר | חקלאים ובעלי חברות לשיווק פירות וירקות

מי אנחנו: הסבא נחום עטר (74), חקלאי שאחראי על שטח של 100 דונם של תוצרת חקלאית; הבנים עופר ואיציק, מנכ"לי חברות הפצה של פירות וירקות (עטרה ושוקיט); והנכדה שקד (22), אחראית רכש בחברה המשפחתית. לפני החג, המשפחה כולה עובדת סביב השעון כדי לספק פירות וירקות, בין היתר לסופרמרקטים ולבתי מלון.

הסיפור המשפחתי: הסבא נחום רכש את הטרקטור הראשון שלו לפני 50 שנה, ועד היום הוא עדיין קם מדי בוקר לעבוד בשדות. נחום הוא אח בכור ל־11 אחים, ובנה את המשק החקלאי במושב אביטל בעשר אצבעותיו. עם השנים גידל תבלינים, תפוחי אדמה, גזר, צנון ועוד.

לנחום ולרעייתו דליה יש חמישה בנים: בנו יוסי (36) הוא יד ימינו במשק. האח הבכור עופר פתח חנות בעפולה, וכיום הוא מנכ"ל הקבוצה המשפחתית, עטרה. לצידו מנהלים שלושה מהאחים. המשפחה מפעילה מרכז לוגיסטי ששולח פירות וירקות לרחבי הארץ, כמו גם אתר אינטרנט ("שוקיט"), שבראשו עומד איציק - האח הצעיר ביותר. בשנים האחרונות גם הדור השלישי משתלב בעסק המשפחתי. שקד, הבת של עופר, עובדת במחלקת הרכש.

הנציגה הצעירה בעסק המשפחתי: שקד מודה: "העבודה בעסק המשפחתי היתה חלום ילדות שלי. מגיל קטן מאוד הייתי מגיעה למפעל ומשחקת בדפים, ועכשיו אני ממלאת תפקיד רציני, בשאיפה להמשיך בו. מובן שבארוחות המשפחתיות יש את כל המגוון של הפירות והירקות שלנו. אנחנו כורדים, ולכן הסלק די אהוב עלינו. בעיקר קובה סלק".

מה אנחנו מאחלים לעם ישראל: "יש קושי לגדל על אותה האדמה את אותו סוג הגידול, מחזור לאחר מחזור. בצל שגדל באדמה יתקשה לגדול באותו המקום שנה לאחר מכן. כדי להתמודד עם האתגר - החקלאים מחליפים ביניהם אדמות. זוהי סולידריות. אנחנו רוצים לאחל לעם ישראל את אותה הסולידריות, שמתקיימת עונה אחרי עונה באדמות המדינה".

"עובדים כמו דבורים כדי לעמוד בקצב"

משפחת רייקין | דבוראים משדה אליעזר שבגליל העליון

מי אנחנו: בכוורת "דבש רייקין" תמצאו את סבא שמעון (79), אבא שי (47) והנכד אלון (17). כוורות הדבש מוצבות בשדות הבר, בפרדסים ובמטעים, במרחבי הגליל העליון והגולן, לטובת פעולת ההאבקה של הדבורים, שאחראית לגידולים החקלאיים. בסוף פסח, בימי המימונה, גוברת צריכת הדבש בצורה ניכרת, והיצרנים עובדים במרץ - כמו דבורים - כדי למלא את הדרישה.

הסיפור המשפחתי: אביו של שמעון, עזריאל, הקים את המכוורת הראשונה בפתח תקווה בשנות ה־40, והעיסוק עבר מדור לדור לבני המשפחה המורחבת.

לשמעון יש שני אחים, עודד ושמואל, שעוסקים גם הם בדבוראות. מבין שבעת ילדיו, שי עובד במכוורת המשפחתית בשדה אליעזר, והבת אליה ובעלה יניב הקימו מכוורת במושב נטור ברמת הגולן.

אך יש גם בעיה: הדבוראות היא ענף קשה לתפעול, והיא מתמודדת עם תופעת היעלמות הדבורים. לכן, לא ברור אם הדורות הבאים ירצו להמשיך בתחום.

שי בחר בהייטק, השלים תואר במתמטיקה ובמדעי המחשב ועבד בוושינגטון, לפני שוויתר על הכל כדי לחזור עם אשתו וילדיו לכוורת המשפחתית.

הנציג הצעיר בעסק המשפחתי: הנכד אלון מספר: "כששואלים אותי במה אני עובד, אני עונה שאני כוורן יחד עם אבא שלי, וזה נשמע כמו 'קברן'.

"יש לנו כוורות בחצר הבית, ובהחלט אפשר לומר שזו עבודה בסיכון גבוה. הפסקתי לספור כמה פעמים נעקצתי. אבל דבורים לא עוקצות סתם, אלא אם עשית להן משהו מיוחד. מובן שיש גם יתרונות - אפשר לתקוע אצבע בחלת דבש וללקק. אני לא שולל אופציה של עסקי הדבש גם בעתיד".

מה אנחנו מאחלים לעם ישראל: "אנו מאחלים לעם ישראל ימים של אושר ושל שקט. שנשכיל לשמור ולהגן על ענף הדבוראות וההאבקה, על החקלאות ועל החקלאים, שמאפשרים את ביטחון המזון של אזרחי המדינה".