פרופ' שלום רוזנברג חי כדי ליצור חלום ציוני שמעבר למחלוקת

פרופ' שלום רוזנברג, מן החוקרים הבולטים של הפילוסופיה היהודית בימי הביניים, ומהוגי הדעות החשובים של המחשבה היהודית בעת הזאת. השיחה עם שלום רוזנברג הייתה שיחה מטלטלת, כזאת שמכריחה אותך לחשוב שוב על כל אותם עקרונות שבהם האמנת, ואותם יסודות שעליהם בנית את תפיסת עולמך. בשביל שלום רוזנברג הפילוסופיה מעולם לא הייתה חיה יותר ומשמעותית יותר מאשר ברגע הזה, שבו אתה חושב אותה.

אי אפשר לתאר את אישיותו ומחשבתו של שלום רוזנברג, מבלי להתייחס למורה הפלאי והמיוחד שהיה לדמות המכריעה בחיי הרוח שלו, מר שושני, שאותו תיאר במילים "עקיצתו של ענק הדעת". דומה, שגם רוזנברג עצמו המשיך לקיים בחייו ובשיחותיו את התכונה העוקצנית של איש הדעת. מי שכל מרחבי הדעת מסקרנים ומעניינים אותו, סיפורים וסרטים, פיזיקה מודרנית, מתמטיקה, סיפורי רבי נחמן ומדע בדיוני, ובעיקר לוגיקה ופילוסופיה. רוזנברג ביקש לשלב את כל אלו בדרכים המפותלות והמורכבות ביותר שבה המחשבה יכולה להשפיע מרוחה על האדם: "במאה שלנו הפילוסופיה קשורה באופן מאוד ברור לפוליטיקה של החיים היומיומיים; הפילוסופיה קשורה לעמוד השער של העיתון, ומשפיעה על כל ממדי חיינו. אך בעצם, ייתכן, ובכל מקום מלמדים פילוסופיה" (מתוך ראיון שערכו איתו יואב שורק ואורי פז).

עוד לא הגיע השעה לסכם את מפעלו הפילוסופי, ובכל זאת ראוי להצביע על כמה ממדים מרכזיים שאותם לימד בהוראותיו ובשיעוריו. ראשית, החיפוש של ההיגיון העמוק שממשיך להסתתר מאחורי הווילון של כל מה שסותר את התבונה, וחסר היגיון. בעזרת המפתחות של הפרדוקס והסתירה, ניגש רוזנברג לעיין מחדש בסיפורי הפנטזיה של "רבה בר בר חנה", ובחידות הספרותיות של "מעשיות ר' נחמן מברסלב". וכתלמיד חכם מן הישיבות הליטאיות, הוא ניגש ללמוד את סדרת סרטי המטריקס, המעניקים מבט מטאפיזי חדש על המציאות. נראה שרוזנברג עצמו, העז לא פעם להסיט את הווילון, ולהציץ אל מאחורי הפרגוד, וכך הזמין את כל מי שיהיה מוכן להצטרף אליו, ולבחור בהתבוננות המפחידה והמאיימת של מאחורי הפרוכת.

חידת האינסוף

כאיש הרוח המבקש להביא את הדעת, את האור והצל שבה, אל החברה כולה, עסק רוזנברג גם בתרגום תרבותי של הפילוסופיה המודרנית – בעקבות קאנט, ניטשה, לוינס והרב קוק – לסטודנטיות וסטודנטים, לתלמידים מזדמנים בשיעוריו, וקהל הרחב שהיה צמא לקרא את הטורים שלו בעיתונות.

באופן המשלב את הפילוסופיה היהודית בימי הביניים, את תורת ההכרה הקאנטיאנית, ביחד עם הכתיבה המוסרית של רבי חיים מוולוז'ין, העז רוזנברג לחשוב מחדש את החידה המטאפיזית הגדולה מכל, חידת האינסוף. הוא ביקש לחקור את האופן שבו המחשבה הסופית יכולה לתת מקום למושג האינסוף, ולאופן שבו האינסוף פורץ לתוך חיינו, כמו מסך גדול שעליו מוקרנת התודעה האנושית. התודעה המצליחה לראות את המשמעות הרציונלית של הרעיון כי דע כי כל "מה שלמעלה – ממך" - כל מה שאנו יודעים על חכמת האלוהות, מקורה באדם החושב ומשליך מדעתו על מה שמעבר לדעתו.

הייתי רוצה לדבר על שלום רוזנברג כמחנך, אך גם כאן תתגלה דמותו החינוכית כדמות מאתגרת. ספרו "בעקבות הכוזרי", איננו רק מפתח ללימוד ספר הכוזרי, שכן במקום להקל על הקורא ולהדריכו בקריאת הספר, הוא מקשה על הקורא ותובע ממנו לשאול את עצמו על שאלות היסוד של החיבור – אלו שרבי יהודה הלוי לא כתב בגלוי, על האקטואליות של הרעיונות העולים מספר הכוזרי, ועל האופן שבו מחשבתו של רבי יהודה הלוי יכולה להעניק לתלמידים ולתלמידות של ימינו, כלים להתמודד עם שאלות הזהות היהודית ומעמדה מול האנושות.

גשר לעולם חדש

אך דומני, שמעבר לכל שאלה פילוסופית והגותית, נוכחות בכתיבתו ובמחשבתו של שלום רוזנברג שתי החידות הגדולות של העם היהודי במאה העשרים: השואה, והקמת מדינת ישראל. לא הניסיון להבין את השואה, אלא להתייצב באומץ רב מול השטן. כאשר השטן מצביע עלינו כאויב שלנו, הרי שהוא גילה בפנינו את משמעות הבחירה, ואת היות העם היהודי "העם הנבחר". "אני מאמין ביפהפייה הנרדמת", כתב רוזנברג, כשתיאר את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל. הארץ המסתורית שאליה נמשך אברהם אבינו בחלומותיו, שהעניקה משמעות לחייו, היא שהייתה שקועה בתרדמה עד לשובו של עם ישראל.

הכוח הרטורי של שלום רוזנברג, איפשר לו לצייר עולם שלם באמצעות המילים. בעזרת בת הצחוק המלווה את דיבורו, ביקש לראות את האמונה כבנייה של תקווה, כיצירה של גשר אופטימי לעולם חדש ההולך ונבנה מול עינינו. החברה הדתית תחסר את התביעה של שלום רוזנברג לשאלת שאלות, ולאמונה ששאלות שנראות מערערות - יכולות להתהפך לטובה. החברה הישראלית תחסר את החיפוש המעמיק שאליו הדריך שלום רוזנברג את שומעיו. חיפוש אחר הוויכוח המעמיק, שיאפשר את הבנייה מחדש של החלום הציוני שמעבר למחלוקת.