מעלות השחר ועד צאת הכוכבים: צום עשרה בטבת חל היום בישראל (שלישי). במסגרת צום זה נהוג שלא לאכול או לשתות. בניגוד ליום כיפור, בצום זה מותר להתקלח, לנעול נעלי עור ולהמשיך בשגרת החיים, כולל עבודה. הצום הוא תענית לזכר תחילת המצור של הבבלים על חומות ירושלים, מצור שקדם לחורבן בית המקדש הראשון ולגלות בבל.
צום עשרה טבת הוא הקצר ביותר בשנה, ונמשך 12 שעות בלבד, לעומת שאר הצומות שהם ארוכים יותר, כדוגמת צום תשעה באב וצום יום הכיפורים שנמשכים 25 שעות כל אחד. מדובר באחד מארבעת הימים שנוהגים לצום בהם לזכר החורבן: צום גדליה, י"ז בתמוז וט' באב. ב-1950 החליטה הרבנות הראשית לישראל לקבוע את יום הצום הזה כ"יום הקדיש הכללי", לזכר נרצחי השואה שמקום קבורתם ומועדה לא נודעו.
להלן זמני כניסת ויציאת הצום תשפ"ג:
ביום זה נוהגים בני משפחות הנספים לקיים אזכרה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמתם. עם קום המדינה הועלתה הצעה לקבוע יום תענית נוסף לזכר השואה, אך הרבנים החרדיים התנגדו לכך נחרצות, ולכן נקבע הצום גם כיום זיכרון לנרצחים, ומציינים אותו בבתי הכנסת ובבתי הספר בישראל.
לחזק את חומות ירושלים
על פי המסורת, ביום זה החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור על ירושלים בשנת 588 לפני הספירה. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי, עם חורבן ביהמ"ק הראשון ויציאת עם ישראל לגלות של 70 שנה. גם היום, אלפי שנים לאחר אירוע זה, עדיין מציינים רבים ברחבי הארץ והעולם את הרס בית האלוקים בצום.
הרב צבי יהודה הכהן קוק קרא ביום זה לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ "ברוח ובחומר". כמו כן, מציינים ביום זה את מיתת עזרא הסופר ותרגום התורה ליוונית, שני אירועים שחלו ב-ח' וב-ט' בטבת. בניגוד לצומות הגדולים, בעשרה בטבת ישנן הקלות לחולים ולקשישים.
הרב אליעזר מלמד קבע כי חולים, ומי שכאביו או חולשתו אינם מאפשרים לו להמשיך בשגרת חיים והוא נאלץ לשכב - מותר להם לאכול. גם לנשים בהיריון ולנשים מיניקות מותר לאכול ולשתות. חיילים שעוסקים בפעילות ביטחונית, שעלולה להיפגע בשל הצום, יאכלו וישתו כרגיל, אך חיילים בתקופת אימונים חייבים להמשיך לצום.