אולי תופתעו לגלות - אבל גם בהלכה יש רפואה סלקטיבית

הארץ געשה כמרקחה כאשר ח"כ והשרה המיועדתאורית סטרוקהעלתה על דל שפתיה את השאיפה לעגן בחוק את זכותו של הרופא להימנע מטיפול הנוגד את ערכיו.

ברמה הלאומית הדבר החריד רבים: כיצד רופא יכול להימנע מלהציל את חייו של אחר ואף לעגן זאת בחוק? בעקבות כך נאלץ ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו,לצאת בהבהרה כי לא יאפשר חוק המפלה בין מטופלים.

אך האמת מורכבת יותר, שכן השמירה על מצפונו וערכיו של הרופא באה לידי ביטוי כבר בשבועת הרופא הידועה של היפוקרטס, שנכתבה ביוונית :"לעולם לא אתן לאישה תרופה שעלולה לגרום להפלה. בטוהר ובקדושה אשמור על חיי ועל אומנותי".

בפועל - אמירות לחוד ומעשים לחוד, שכן כיום הוועדה להפסקת היריון מאשרת ברוב המקרים את הדרישות לביצוע הפלה. שבועת הרופא לא תמיד תאמה את המציאות המתחדשת, ובמהלך שנים רבות אף נשכחה ולא נעשה בה שימוש כלל.

דווקא בני הדתות השונות אימצו חלקים נרחבים משבועה זו, וראו בה מעין הסכמה לתפיסה הדתית שבה האיסור לעשות הפלות שאינן מסיבות מצילות חיים לאם או לוולד היא ברורה וחלוטה.

רופאים יהודים רבים במהלך הדורות עמדו אל מול הקונפליקטים הרבים בין אמונתם הדתית לעולם הרפואה והמחקר, כגון היכולת לבצע ניתוחי מתים לצרכי לימוד, דבר שמנוגד להלכה כאשר כבוד המת אינו נשמר, שכן על פי ההלכה היהודית על הגוף לחזור לאדמה: "מעפר באת ולעפר תשוב", כפי שמובא במשנה במסכת אבות: "דע מאין באת, מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך, למקום עפר, רימה ותולעה". קונפליקטים נוספים היו קשורים בחילול שבת בטיפולים שאינם מצילי חיים, ובקדימות בטיפול בחולה זה לפני חולה אחר, דבר שנוגד לחלוטין את כללי האתיקה הרפואית הידועה כיום.

כולם שווים - אבל לא בדיוק

המשנה במסכת הוריות מביאה סדר קדימויות בטיפול רפואי: "...כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר; אימתי, בזמן שכולם שווים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, וכהן גדול עם הארץ – ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ".

על אף שהרמב"ם הביא משנה זו להלכה, הרי שלמעשה סברו חז"ל והפוסקים במהלך הדורות כי המשנה אינה רלוונטית, מכיוון שלא ברור שמדובר בסדר קדימות של טיפול מציל חיים אלא בטיפול רפואי באופן כללי, ובנוסף כיום הרפואה הציבורית ממומנת על ידי הציבור כולו,שאמור לקבל באופן שוויוני את שירותי הרפואה שעליהם שילם.

שיקול נוסף בדילמת הקדימויות בטיפול הרפואי הוא כושר השרידות של המטופל. הגמרא במסכת עבודה זרה מסבירה שחיי עולם עדיפים על חיי שעה: כאשר יש מכשיר הנשמה אחד בלבד שיעזור להחיות אדם למשך שעה, אולם לעומת זאת יש סיכוי שאדם אחר יחיה באמצעות מכונת ההנשמה עוד מספר רב של שנים, יש לתעדף את האדם שישרוד רב זמן יותר.

לכאורה מדובר בשיקול דעת שנוגד את כללי האתיקה הרפואית, הדוגלת בשוויון במתן מענה רפואי בין המטופלים, אך בפועל לרופא יש שיקול דעת למיין את החולים ולהחליט מי הם אלה שיקבלו טיפול כעת ומי הם אלה שהטיפול בהם ימתין לשלב מאוחר יותר.

במי לטפל ראשון?

לא פעם בעת הגיעי לזירת אירועים רבי-נפגעים בפעילויות צבאיות ואזרחיות, הדילמה במי לטפל ראשון הייתה קריטית. מטפלים רבים העדיפו לגשת לאלה ששטף דם קריטי ומהותי מסכן את חייהם, ונאלצו לוותר על אנשים שגססו, מכיוון שבשיקול מהיר וקר נראה היה שהסיכוי להצלת חיים ושרידות לאורך זמן אצל האחד הייתה משמעותית יותר מהאחר.

מקצועות הרפואה בכללם מחייבים רוח שליחות להצלת הזולת, ואכן רבים מהרופאים בעלי אמונה דתית הגיעו למקצוע זה מתוך תחושת שליחות יחד עם מצוות הצלת חיים, ומתוך אמונה זו הם נדרשים למצוא מענה לדילמות הערכיות והאמוניות שמובילות את צו מצפונם.

מערכות מדיניות וממשלתיות אינן חפות מדילמות אלה, ומתעדפות גם הם טיפול וסוגי טיפול, ולעיתים התעדוף בא על חשבון חולים שניתן היה להציל את חייהם. דוגמא לכך היא החלטתו של שר הבריאות ניצן הורוביץ בשנה החולפת להרחיב בסל התרופות את מימון המדינה לקליניקות תקשורת לטרנסג'נדרים להחלפת הקול, על חשבון תרופות מצילות חיים.

אין חולק כי לרופא אין כיום שיקול דעת במתן טיפול מציל חיים, וכן אין חולק שכיום מינו, דתו וסגנונו של מקבל השירות אינם רלוונטיים לשיקול הדעת של הרופא אם יינתן לו שירות רפואי כל שהוא או לאו, אולם היכולת של רופא להימנע מטיפולים (שאינם מצילי חיים) הנוגדים את אמונתו, מצפונו ודתו מעוגנים בשבועת הרופא, בחוק, בנהלי ההסתדרות הרפואית בישראל ואף כסטנדרט חוקתי בעולם הרפואי כולו, שכן ערכי היסוד מגנים על זכותו של הרופא לשמור על ערכיו, כל עוד בהחלטותיו אינו מסכן חיים. כך למשל החוק מאפשר לרופאים להימנע מביצוע הפלות כאשר הדרישה נובעת מסיבות הנוגדת את אמונתם הדתית, כמו גם להימנע מלתת סמי מוות לחולים סופניים ועוד, אולם על המערכות הציבוריות למצוא מזור ופתרון לפונים.

אמטוס לוזיטנוס, יליד פורטוגל, היה מגדולי הרופאים היהודים במאה ה-16 וממגלי המסתמים בוורידים, גילוי שהוביל מאוחר יותר לגילוי מחזור הדם. בשבועת הרופא שכתב ושמובילה רופאים רבים בעולם כולו ומבוססת על דברי הרמב"ם מחד ושבועת היפוקרטס, מובא כך: "...מעולם, בעת שליחותי הרפואית, לא חרגתי ממה שנמסר באמונה טובה לנו ולזרענו;... רוממות מעמדות מעולם לא השפיעה עליי והענקתי טיפול זהה לעני ולדל כמו לבני המעלה".

ייתכן שהמהומה הפוליטית האחרונה נבעה מהרצון לאזן בין חוקי היסוד של זכויות האדם וחירותו לבחור את אורח חייו לבין שמירה על כבודו וחירותו של הרופא המטפל.

ההלכה רואה כיום בשליחותו של הרופא זכות על הרשות רוחנית שקיבל להיות שליח בהצלת חיים. מחובתו של הרופא כיום לטפל בכל חולה ובכל מבקש שירות ללא הבדל דת, גזע ומין. מאידך, לרופא בהחלט יש מרחב שיקול דעת אשר מעוגן כבר בחוק ובנהלים, המאפשר לו להימנע מפרוצדורות המנוגדות לערכיו, לדתו ולמצפונו, כל עוד בהחלטתו אינו מסכן את החולה.