"ישראל קמה לנו מול העיניים": 75 שנים אחרי, האנשים שהיו עדים לכ"ט בנובמבר משחזרים את הלילה שלא ישכחו

חודשיים לאחר בר המצווה שלו זכה הנער מרדכי נאור להיות חלק מההיסטוריה של העם היהודי. "היתה לנו פדיחה נוראה", סיפר נאור ל"ישראל היום", "יום קודם להחלטת החלוקה באו"ם עברנו דירה, לא היה לנו חשמל ולא יכולנו לשמוע את הרדיו עם ההחלטה של האו"ם. הלכנו לישון, ובערך באחת בלילה דופקים לנו בדלת בצורה מטורפת. הדוד והדודה שלי, יעקב ודבורה, אמרו לנו: 'מה אתם ישנים? יש לנו מדינה'. קמנו עם הפיג'מות, אבא שלי הביא בקבוק יין ועשינו לחיים".

למחרת מרדכי הסקרן השכים קום כדי להאזין לרדיו: "שמעתי אצל השכנים ברחובות את החדשות בקול ירושלים. אני זוכר את שם הקריינית, ריטה פרסיץ, שדיווחה על מה שקרה בלילה באו"ם ושיש לנו מדינה. היא בכתה בשידור מרוב התרגשות. הלכתי לבית הספר, ושם כולם רקדו ושרו. המנהל שלנו, יעקב שניידר (שריד), אביו של יוסי שריד, כינס את כולנו בקצה החצר של בית הספר לטקס נטיעת עץ המדינה".

בתל אביב רקדו ברחובות, בתי קפה וקיוסקים חילקו יין בחינם ובירושלים היה פסטיבל. "גם האנגלים הצטרפו לשמחה", הוא מעיד, "היתה ממש התרוממות נפש והתעלות. היתה תחושה שמחר בבוקר יבוא המשיח, ובתוך זמן קצר תהיה מדינה יהודית. במקום זה היתה מלחמה קשה ולקח כמעט חצי שנה עד שהקימו את המדינה".

ברבות השנים הפך ד"ר מרדכי נאור, כיום בן 88, לסופר ולחוקר מוערך של תולדות ארץ ישראל, שימש מפקד גלי צה"ל, מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב וראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללת בית ברל וכתב יותר מ־100 ספרים. בקיאותו וידענותו החלו כבר בצעירותו: "הייתי חיה תקשורתית ועקבתי אחרי כל מה שקורה".

מרדכי הצעיר היה מודע להקמת ועדת החקירה של האו"ם בטרם ההכרזה: "ידענו שיש דיונים אם לסיים את השלטון הבריטי ולחלק את הארץ. היה צריך להשיג באו"ם שני שלישים כדי לקבל את ההחלטה. זו היתה השעה היפה ביותר של הדיפלומטיה היהודית. הערבים איימו שאם תתקבל החלטה של חלוקה הם יטביעו אותה בדם, וכך היה. ההחלטה הזו היתה מנוף אדיר להקמת המדינה. הצליחו להפוך את האבל הנורא של השואה למדינה שתהיה שלנו. ישראל קמה מול העיניים שלנו".