הרב יעקב אריאל, מגדולי רבני המגזר הדתי, ורב העיר רמת גן לשעבר, פוסק במאמר חדש בכתב העת "תחומין" של מכון צומת, כי חל איסור לקיים הפגנה מול ביתו של איש ציבור אם הדבר גורם לפגיעה קשה בשכנים. הדבר מגיע על רקע ההפגנות הסוערות שנערכו בשנה האחרונה מול ביתם של ח"כ ניר אורבך וח"כ עידית סילמן, וקודם לכן מול ביתו של היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט.
במאמר הלכתי בוחן הרב אריאל את זכות ההפגנה ומגבלותיה, ופוסק כי למרות זכות המחאה וחופש הביטוי, אין לרוב סמכות לרמוס את זכויות הפרט של יחידים, ולכן אין לקיים הפגנה מול ביתו של איש ציבור במידה ושכניו סובלים ממנה. לדבריו, ישנם דרכים חלופיות להפגין מבלי לגרום לפגיעה בשכנים כמו למשל הפגנה בקרית הממשלה או במקומות שאין בהם הפרעה לשגרת החיים. כמו כן, לדבריו, ניתן להתיר הפגנה באזורי מגורים רק אם מדובר במחאה שקטה של יחידים שאינה מרעישה ואינה מפריעה לחיים התקינים באזור.
"זכות המחאה וחופש הביטוי הן זכויות יסוד אלמנטריות בחברה דמוקרטית, אולם עליהן להתחשב בזכויות אלמנטריות של אזרחים אחרים, ולכן עליהן להיות מוגבלות בזמן ובמקום", מבהיר הרב אריאל במאמר בכתב העת "תחומין". "למרות חשיבותן, לא ייתכן שנחסום את המעבר ברשות הרבים בלב ישוב עירוני, ונפריע לשלוותם של התושבים המקומיים שעות ארוכות וימים רבים. מכיוון שאפשר לקיים הפגנות בקריית הממשלה, או במקומות אחרים, אין הצדקה לאפשר הפגנות באזורי מגורים".
"גם לדעת הסבורים שאפשר לקיים הפגנות באזורי מגורים יש הכרח לווסת אותן", מוסיף הרב אריאל ופוסק. "כל הפגנה חייבת להיות חד-פעמית ולזמן מוגבל. אין הצדקה לאפשר הפגנות חוזרות, וגם לא הפגנות אחרות, באותו מקום לעתים קרובות. צריך לאפשר גם לתושבים המקומיים לחיות את חיי השגרה שלהם במידה סבירה. 'רווח תשימו בין עדר לעדר'. לדוגמה, אפשר לקבוע תקנה שלא תורשה הפגנה נוספת באותו מקום תוך שלושים יום. יש מקום רק למחאה שקטה ונקודתית כגון מספר קטן של אנשים היושבים בשקט, על המדרכה, ושלטים בידיהם מבלי שהם מפריעים לתחבורה ולחיי התושבים בסביבה. זכות חייו של התושב המקומי לא נופלת מזכות המחאה של המפגין".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו