פעם היה בייניש שאהב רק שו"ת
לא מילא כרסו בבשר ולא ביין, גם לא בגט פשוט.
לא ברייתא ולא שמעתתא, רק שו"ת הוא רצה,
לא לחם משנה, לא אורז ולא מסכת ביצה,
רק שו"ת.
בישיבה הרצינית, שבה הוא למד,
לא היה שו"ת.
ישב הבחור ובכה, ובכה, ואמר:
- אני רוצה שו"ת!
עוד על פורים בערוץ יהדות:
- הרבנית משיבה: עדיף שגבר יקרא את מגילת אסתר?
בא הר"מ שלו ואמר לו, תשמע, חמוּד,
אתה רוצה שו"ת? אין בעיה, אחרי התלמוּד
תפתח שו"ת הרשב"א, רשב"ץ, נודע ביהודה
שו"ת פאר הדור, או רבי עקיבא איגר, הכל תדע!
אבל האריה מירר בבכי: לא! רק שו"ת אס אם אס!
אולי אתר כיפה, או גם לאתר 'דין' להיכנס...
לא ספרים עם תורה של פעם, משהו על המציאוּת!
הוא רצה רק שו"ת.
כל הזמן בכה, וכל הזמן רצה שו"ת ושו"ת.
פעם אחת הגיעו נערים צעירים 'לבדוק' בישיבה ההיא,
ולחבר'ה האלו היו עלונים. עלוני שבת...
כי כשהם יצאו לשבו"ש, אמא שלהם שָֹמה להם בַּתיק שו"ת
כדי שאם פתאום יהיו רעבים, או משועממים, יוכלו לקרוא שו"ת.
הרבה שו"ת.
ראה הבייניש את השבו"שים
והרִיח שו"ת.
התקרב אליהם ואמר:
תנו לי שו"ת!
"אני בכלל לא אוהב שו"ת" // צילום המחשה: אנצ'ו גוש-ג'יני
השמיניסטים נבהלו מאד.
הם פחדו מביינישים כבדים!
והם גם לא הבינו את השפה... מַרְדִים.
"לכאורה", "בין הסדרים", "התוועדות"
בכלל לא ידעו שהוא מבקש שו"ת.
הם חשבו שהוא רוצה ללמוד איתם 'אורות' אולי –
אז הם ברחו. ברחו מהר מהר ודי.
וכשהם ברחו, נפלו להם התיקים עם השו"ת
והאריה הרים את התיקים והתנפל על השו"ת.
אכל האריה את השו"ת,
ואכל ואכל עוד שו"ת
ועוד ועוד שו"ת,
עד שגמר הכל-
ואמר: פויה,
אני לא אוהב שו"ת.
אני בכלל לא אוהב שו"ת.
זאת היתה פשוט
טעות
כל העניין הזה
עם השו"ת.
ומאז הוא לומד רק מה שהר"מ שלו מכין לשיעור
ולא קורא דברים שאין בהם פִּלְפּל.
אפילו בתפילה הוא מקשיב רצוף, בלי עלונים!
והוא גם מבין באמת בהלכה, בכמה עניינים...
ומה עם השבו"שים? (כך אתם בודאי שואלים)
הם חזרו לתיכון ואמרו למורה 'נלמד כמו גדולים'!
וכל מורה ומורה שאל את התלמיד שלו-
מה אתה רוצה לעשות כשתגדל?
וכל ילד וילד ענה על השאלה
לא יודע. איך נדע? יש לך פלאפון?...
שו"ת.
נכתב בחיוך ע"י הרב חנן שוקרון, פורים שמח!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו