הטיס את אייכמן לישראל: "לא ידעתי את מי הבאתי"

עובד כבירי בן ה-89 נולד בתל אביב ב-1933, והיה מבין הראשונים שראו את אדולף אייכמן לפני שהגיע לישראל.

"אחרי שהתגייסתי לצבא, למדתי בבית ספר הטכני שבחיל האוויר, ומשם הגעתי ל"אל על" ב-1954, שם שימשתי כמהנדס טיס במשך 47 שנה", הוא מספר ל"ישראל היום" במקום מגורו בימים אלה במגדלי הים התיכון בגני תקווה. "בהמשך, למדתי טיסה והטסתי מטוסים לכל מיני מקומות ושימשתי כטיס פרטי".

"מכיוון שהיה לי רקע מהגדנ"ע, כנראה שמישהו בחלונות הגבוהים ציוות אותי ליחידה ששימשה לזרועה הארוכה של מדינת ישראל. הייתי חלק מצוות שהיה מטיס מטוס לכל מיני מקומות בעולם שלא לשם הטסת נוסעים", הוא מספר.

על היום הגורלי בחייו שהכניס אותו לדפי ההיסטוריה הוא מספר כי "יום אחד, כשהייתי בן 26 ועוד גרתי אצל ההורים, קיבלתי טלפון מהמשרד, וסיפרו לי שפותחים משרד נסיעות בארגנטינה, ואנחנו הולכים לבצע טיסה לשם. לא ידעתי מעבר לכך כלום וגם לא שאלתי. כשהגענו לשם, אמר לנו צבי טוהר, קברניט הטיסה, שנתחלק לשתי קבוצות. קבוצה אחת נסעה להכין את המטוס לטיסה, וקבוצה שניה התלוותה למישהו חשוב שצריך להביא ארצה".

"היינו שני מהנדסי טיס, ואני נסעתי עם הקבוצה להביא את האדם החשוב כפי שהתבקשנו. הגענו לבית בארגנטינה בתוך בואנוס איירס, ופתאום אני רואה שיוצאים שני אנשים, ועוד אחד שנגרר איתם, וכולם לבושים במדי אל על. ראיתי בן אדם כפות, אבל לא ראיתי שהוא היה מסומם. מעבר לכך, הוא הרכיב משקפיים ולא ידעתי מי זה. נסענו לכיוון השדה, אבל לא נכנסנו דרך השער, אלא מישהו דאג שהגדר הצדדית תהיה פתוחה. הגענו והעלינו אותו למטוס. היו שניים שסחבו, ואני עזרתי לעלות אותו למעלה. תמכתי בישבן שלו ודחפתי אותו כלפי מעלה במדרגות", הוא נזכר בדרך שבה פגש את אדולף אייכמן לראשונה.

"התחלנו לטוס, וכשיצאנו מגבולות ארגנטינה, צבי טוהר שאל אותי אם אני יודע מי האיש הזה, ואמרתי לו שלא. הוא אמר לי 'אייכמן', ושאלתי 'מי זה אייכמן?' לא ידעתי מי זה", סיפר.

איך זה שהשם לא היה מוכר לך?

"ההורים שלנו העלימו את נושא השואה. התאוריה של בן גוריון הייתה לגדל נוער שלא ידע את כל מה שהיה, נוער רענן וחדש. עיתון דבר שהיה העיתון היחיד שנכנס אליו לבית לא פרסם כלום בנושא, ולמעשה לא יכולתי לדעת כלום".

"לאחר ששמע שלא ידעתי, הוא סיפר לי הכל, והגענו ארצה. היו שתי דיילות שנתנו לו לשתות ולאכול, כשהתפקיד שלהן היה להביא אותם ארצה 'in one pice'. טסנו לבסוף כ-20 דקות על אדי דלק, ממש עד טיפת הדלק האחרונה. כשהגענו לדקר, ביקשנו רשות נחיתה, ושאלו אותנו איך היה לנו כל כך הרבה דלק כדי לטוס ישר מארגנטינה? צבי טוהר השיב לאותו אחד ואמר באנגלית - 'הטלנו את מימנו למנועים'".

"כשהגענו ארצה, התחילו לשאול אותי אם הבאתי את אייכמן, והייתי צריך להגיד שאני לא יודע. קרוב לנחיתה, איסר הראל קרא לנו ואמר שאסור לנו לדבר על הטיסה הזו 30 שנה. התחתנתי שנה אחרי, אשתי שאלה אותי ולא אמרתי. שנה אחרי המשפט, בא מישהו מארגנטינה אליי וכעס עליי למה הבאנו את אייכמן כי קלקלנו את היחסים של היהודים שם עם השלטונות. רק אז ההורים שלי הבינו מה היה בטיסה הגורלית", הוא נזכר.

לאחר שלמד על מה עשה אייכמן, החליט כברי לנסוע לראות אותו בצינוק. "ביקשתי לראות אותו, וכשהגעתי היה אדם שחקר אותו, הסגן של גדעון האוזנר, מיכאל גולדמן. ישבתי שם והסתכלתי, ועלה גולדמן ואמר לאייכמן – 'אתה זוכר שהיית באושוויץ ותפסת ילד קטן שהייתה לו פרוסת לחם שגנב, וציווית להכות אותו 80 מכות? תדע לך שהילד הזה הוא אני'".