ראובן פורר (86) נולד בסוצ'אבה שברומניה. הוא היה רק בן שלוש כשהנאצים פלשו למדינת הולדתו. המשפחה גורשה לאוקראינה על ידי הצבא הרומני ששיתף פעולה עם הנאצים.
הם ברחו מ"שיירת המוות", הסתתרו ושרדו בכפר קטן ליד מוגילב־פודלסק. כשהצבא האדום הגיע לשחרר את הכפר, אביו של ראובן, הרמן, התנדב לשרת בו כדי לנקום בגרמנים על מות בני משפחתו וחבריו שנספו. מאוחר יותר כשחזרו לביתם בסוצ'אבה, הם קיבלו בחזרה את ביתם בשל ההתנדבות לצבא האדום.
באחד הקרבות, אסף הרמן, אביו של ראובן, פריט שישמש אותו בהמשך. "החיילים הרוסים נשלחו אל שדה הקרב ללא כל ציוד", הוא מספר, "במהלך הקרב בקמינץ־פודולסקי הצליח אבי לשים את ידו על תיק גב של חייל גרמני מת.
"בתיק הוא אגר ציוד ומזון, וכך שרד את שארית הקרבות". לדבריו, התיק נקרא "תיק קופים": "על החלק החיצוני של התיק היתה פרווה כדי שהתיק יוכל לשמש גם כרית. מאחור זה נראה כאילו יש לך פרווה על הגב, ומכאן השם תיק קופים", מסביר ראובן.
כאשר האב הרמן חזר הביתה לאחר המלחמה הוא העניק לראובן את התיק. ראובן עלה ארצה בשנת 1948 עם הקמת המדינה כמעט חסר כל, אך את הרכוש המועט שהיה לו הוא נשא על גבו בתיק הגב הגרמני.
"הייתי בן 11, ובמשך ארבע שנים נדדתי בין קיבוצים ומושבים וחזיתי בהקמת מדינת ישראל, כשכל מה שיקר לי מאוחסן באופן סימבולי בתיק מתוצרת גרמניה. עבורי זה מסמל את הניצחון על הנאצים".
לימים, אחסן ראובן את תיק הגב שקיבל מאביו בבוידעם בביתו שברחובות. לפני פחות משנה החל גל, בנו של ראובן, לסייע לאביו בכתיבת קורות חייו. כאשר נודע לו על דבר קיומו של התיק, הוא עלה לבוידעם ושם מצא את התיק של סבו, שאיתו עלה אביו לארץ ישראל.
התיק אמנם התיישן, אך לדבריו, "זה היה רגע מרגש עבורי. התיק הזה מדגיש את האירוניה של המלחמה, ומגלם בתוכו את הסיפור האישי של אבא שלי ושל סבא שלי", סיפר גל.
יעקב ברדור, מנכ"ל עמותת "עמך", אומר כי "עבור ניצולי השואה, החפצים האלה הם פיסת היסטוריה. הם מזכרת מהבית ומהילדות שהיו ונעלמו לעולם. עבור הניצולים כל מזכרת כזו היא עולם ומלואו, והם שומרים עליה מכל משמר. פעמים רבות למזכרת הזו תפקיד חשוב בחייהם, והיא נותנת להם כוחות להמשיך הלאה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו