חזון המדינה היהודית, המתנהל לאור ההלכה היהודית, כולל בתוכו גם את חוקי המדינה. אפשר להתנגד לקשר שבין ההלכה ובין המדינה, ולטעון שלמדינה אין תפקיד למימושה של ההלכה בחיים הציבוריים והאישיים, בין מסיבות דמוקרטיות ובין לטובת הדת עצמה, אולם לא ניתן לתמוך ברעיון המדינה היהודית מחד גיסא, אך להתנגד לכך שהמדינה תכלול בתוך מדיניותה חוקים מחייבים, שלעיתים פוגעים בחרות הפרט. אפילו חוק השבות - כולל בתוכו פגיעה מסוימת בחרות הפרט. בין שאר הדברים שמדינה עושה הוא הכרה בנישואין, וראוי שמדינה יהודית תקבע שהנישואין הם כדת משה וישראל.
סערת חקירת הרב:
- סערה בעקבות חקירת הרב חיון: "טירוף של כפייה חרדית"
- חקירת "הרב" בחיפה: איפה אבירי שלטון החוק?
ברם, להכרה זו גם מחירים כבדים מאוד. יש להם מחירים של אהבת השם, שכן הכפייה המדינתית גם מרחיקה רבים מרצון לדבוק בזהותם היהודית. יש כאן סתירה פנימית המחייבת התמודדות - מחד גיסא יש רצון כי התורה ״תתיישב״ היטב בלב הבריות, אך מאידך גיסא - מהותה של ההלכה היא הוצאה של האדם מאזור הנוחות של האדם, ואז נוצר עימות פנימי; יש להם מחירים דמוקרטיים, בתחום חרות האדם, הבחירה בחופש מדת; יש לה מחירים של כל מונופול, כפי שאנו רואים בעינינו ממש, וההתרגלות שלנו כרבנים שאנו נסמכים על כוחה של המדינה גורם לנו להרגיש בטוחים ומוגנים, ולעתים לנסות להפוך את החוק ליותר אגרסיבי - דבר המרחיק את העולם הרבני עצמו מאמץ לקרב את עם ישראל לזהותו בדרכי הבחירה והתשוקה, ועוד ועוד.
מה אפוא נכון לעשות ? נכון לעשות כל מה שאפשר כדי לרכך את העימות הזה; נכון להפחית ככל הניתן את הפגיעה בפרט (אף על פי שכאמור, הימנעות מוחלטת היא בלתי אפשרית). שנים רבות אני כותב על החובה של עולם הרבנות להכיל הכלה רחבה ככל האפשר את הנאמנים להלכה - וכמובן לא יותר מכך, לא לפעול בכיוון הפוך.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
החובה לרכך ככל האפשר, וכמובן לא יותר מכך, ולהשתמש בכל הכלים שההלכה מאפשרת כדי שלא לכבול אנשים בעולם הנישואים כשהם אינם רוצים, להכיר ביהדותם של אנשים שהתגיירו על ידי רבנים ובתי דין מוכרים וכדומה. ככל שההכלה ההלכתית תהיה רחבה יותר - הנאמנות לה תגבר, והנכונות ללכת בדרכה תתעצם. ככל שהיא תדיר יותר ויותר מחוצה לה - היא לא תוכל להנהיג את האומה הישראלית כולה. הרבנות היא רבנות לכלל ישראל. לא לקבוצות ייחודיות בלבד.
מעצר עורך חופה וקידושין קונסרבטיבי הוא מעשה שהביא לפריצת הלבה של הר הגעש הזה. זהו מעשה שנובע מהרצון להשתמש עוד יותר בכוחה של המדינה, והוא טעות גדולה: גם בשל ההתרחקות של עם ישראל מריבונו של עולם, וגם בשל ערעור היסודות המקובלים על רוב האומה בתחום החרות האישית, חופש הדת וכדומה. אסור לנו ללכת בדרך זו, כי היא הפוכה לחלוטין לאיהוב שם שמיים על הבריות. צריך להיאבק בסילופה של ההלכה, אולם לא בכוחה של משטרה, אלא בעוצמתה של תורת אמת, קידוש שם שמיים, ונאמנות למסורת ולהלכה.
הרב יובל שרלו הוא ראש תחום האתיקה בארגון רבני צהר וראש ישיבת ההסדר "אורות שאול" ברעננה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו