"אין מקום לטעויות": האמן שיוצר יודאיקה בדרך הייחודית ביותר שראינו

הגדות מאויירות? זה פסה. חכו עד שתראו את זה.במבט ראשון היצירות של אהרון סטאר (46) נראה כמו יצירת אומנות דיגיטלית, במבט שני כמו עבודת אנימציה מיוחדת, אבל ברגע שמתחילים להעמיק בתמונות, מבינים שיש פה משהו אחר לגמרי. ולא במקרה, כי מאחורי כל יצירה של סטאר, אומן מגזרות הנייר שמתגורר ביישוב אפרת, מסתתרים שבועות של עבודה, לפעמים חודשים, שמתחילים ברעיון אחד מושלם שהופך למציאות באמצעות אלפי חיתוכים מיניאטוריים ומדויקים.

"לא למדתי אומנות מעולם בצורה מסודרת", הוא מסביר, "אבל בגיל 17 הייתי שוליה של אומן יודאיקה ונחשפתי לטכניקות של מגזרות בקלף. ידעתי שיש לזה שוק ושמדובר ביצירות בעלות ערך והבנתי שיש מסורת של מגזרות נייר בעולם האומנות היהודית. באותה תקופה יצרתי מגילת אסתר עם מגזרות מיוחדות שקשורות לתוכן של העמוד במגילה. לקח לי עשרה חודשים לעשות את זה. אחר כך ראיתי שמי שקנה את היצירה מכר אותה הלאה בבית המכירות סותבי'ס בניו יורק בעשרות אלפי דולרים".

למרות שגדל בסביבה שראתה באומנות איום, שום דבר לא גרם לו להניח מידיו את עיפרון הציור: "אני מצייר כבר מגיל שלוש, אבל בילדות לא עודדו אצלנו את האומנות. אני בא מרקע חרדי ולמדתי בישיבות חסידיות, ותמיד הייתי ילד חולמני, שיושב ומקשקש. ממש פחדו מזה, לצערי, כך שנענשתי בצורה רצינית מאוד על זה. היה לי עולם פנימי עם דמיון וניסו לעקור אותו ממני בכוח. אבל למרות הכול, לא עזבתי את המתנה שקיבלתי. זה היה מקום לבריחה בשבילי. ציירתי סיפורים בהמשכים עוד לפני שידעתי שיש דבר כזה קומיקס ויצרתי לי עולם פנימי משלי. הציור היה ונשאר חלק מהנשמה שלי".

החינוך הנוקשה היה רק המכשול הראשון בדרך אל היצירה, אבל מתברר שלפניו היה עוד מכשול, גבוה בהרבה. "כל החיים עבדתי בעבודות כפיים, בבנייה ושיפוצים", הוא מספר, "ואז נפצעתי בתאונת עבודה ואיבדתי אצבע. דווקא אז החלטתי שאני צריך לחזור לאומנות. הרגשתי כאילו אומרים לי משמיים: אם אתה לא משתמש באצבעות שלך לשם מה שהן נועדו, כלומר, לאומנות, אתה תאבד אותן".

במשך שלושה חודשים הוא הסתובב עם תחבושת ענקית על היד, ואחרי שהכאבים עברו, הוא החליט שהוא חוזר ליצור. למרות שאיבד את החצי העליון של האצבע המורה שלו, האצבע שאיתה הוא מצייר, היום, למרות הקטיעה, הוא מצליח לצייר. תוצאה של המון נחישות ותרגול יומיומי, וגם של נס רפואי: הרופא שטיפל באצבע של אהרון טיפל קודם לכן בפליטים ממלחמת האזרחים בסוריה והתמחה בטיפול בקטיעות, ובזכות כך פיתח טכניקות ניסיוניות שסייעו לגדילה חלקית של האצבע הקטועה. הפציעה הטראומטית גם פתחה אצלו בנפש מקום חדש: "בעבר יצרתי בעיקר עבודות בתחום היודאיקה. המוטיבציה שלי הייתה עסקית. אחרי הפציעה החלטתי לחזור לאומנות והפעם לעשות את מה שיוצא מהנפש שלי, את מה שאני רוצה לעשות, והיום רוב העבודות שלי הן חופשיות ושואבות את ההשראה שלהן מהעולם כולו".

כמה זמן צריך להשקיע בכל יצירה?

"אנשים רואים את המוצר הסופי, ושואלים כמה זמן לקח לי לחתוך את המגזרת, אבל דווקא הרעיונות הם האתגר הגדול. יש לי המון רעיונות, והשלב הראשון ביצירה הוא לברר איזה רעיון הוא רעיון שנכון להפוך ליצירה ואיזה לא. החיתוך וההרכבה לוקחים שלושה עד ארבעה שבועות, אבל המחשבה לוקחת לפחות ארבעה שבועות נוספים. צריך לתכנן את המגזרת מראש בצורה מדויקת מאוד, וצריך שיהיה לך חוש לדעת איזה חלק יכול לעמוד לבדו ואיזה חלק חייב 'להישען' על חלק אחר, יציב יותר.

"דווקא השלב של החיתוך הוא השלב של התרפיה, מבחינתי. אני עובד עם סכין דקה וחדה מאוד, מעין עט עם סכין יפנית מיניאטורית. אין באומנות הזו מקום לטעויות. אי אפשר למחוק, ואם חתכת, אתה לא יכול לתקן. היום רוב האומנים כבר חותכים את המגזרות בלייזר, כי החיתוך הידני הוא סיזיפי בעיני רוב האומנים, אבל אני עושה הכול ביד ובעצמי, גם מאייר וגם חותך ידנית. אני נהנה מזה. אבל נדרשת לזה המון סבלנות".