כל מי שקרא את התנ"ך בעברית שם לב לכמה פרטים שלא מופיעים בו, ואפילו לא במקורות היהודיים המאוחרים יותר כמו המשנה והתלמוד, אבל כן מושרשים עמוק באמנות שממחישה אותו ואף בדברים שאנחנו אומרים עליו בעל פה.
מי ש"אשם" ברוב השיבושים הללו הוא הירונימוס, הנזיר שכתב את ה"וולגטה", תרגום התנ"ך ללטינית במאה הרביעית, ועשה כמה בחירות מילים שגויות, או שנויות במחלוקת, שהשתרשו באמנות ובתרבות המערבית.
מה זה בעצם קרן?
הדוגמה המפורסמת ביותר יושבת ברומא, בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי. זהו הפסל "משה" של מיכלאנג'לו, ולראשו שתי קרניים. בפרק ל"ד בספר שמות מתוארת ירידת משה מהר סיני:
אנחנו, כדוברי עברית, מבינים שמדובר בקרני אור, הארה. אלא שהירונימוס בחר במובן האחר של "קרן" – כזו של בעל חיים. מיכלאנג'לו, שפיסל את משה בין 1513 ל-1515 עבור קבר האפיפיור יוליוס השני, המשיך מסורת אמנותית שכבר הייתה מבוססת בתקופתו לפי התרגום הלטיני, וצייר את משה עם קרניים.
עם זאת, זו לא הייתה שגיאה תמימה של הירונימוס לבדו. השימוש במונח "בעל קרניים" לגבי משה קדם לתרגום שלו, וניתן לייחס אותו לתרגום היווני האלטרנטיבי (ביחס לתרגום ה-70 המוכר יותר) של עקילס מסינופה, שפעל במאה השנייה. חוקרים חלוקים בדעתם האם עקילס עצמו ייחס למשה קרניים מסיבות אנטישמיות (כדי להציג את הנביא היהודי כשד בעל קרניים) או דווקא מתוך כבוד (קרניים, כידוע לכל מי שצפה בסדרות על לוחמים קדומים, היו סמל של עוצמה שחובר לקסדותיהם).
התפוח המורעל
הדוגמה השנייה נוגעת לשיבוש שהשתרש כה עמוק, עד שאפילו כאן, בישראל, מלמדים אותו בגני ילדים, למרות שאנחנו יכולים לקרוא את המקור ולראות שאין לכך כל ראיה; בספר בראשית לא כתוב בשום מקום שחוה נתנה לאדם לנגוס בתפוח. הפרי שהוביל לגירוש מגן עדן לא מזוהה בטקסט המקראי. אז מאיפה הגיע התפוח שמככב בכל ציור רנסאנס וכל בדיחה על "החטא הקדמון"?
ההסבר המקובל הוא שיבוש מילים לטיני. המילה הלטינית לתפוח, "מאלום", נכתבת כמו המילה הלטינית ל"רע". פרי שגרם לעונש כזה, הרי הגיוני שיהיה בדיוק ה"מאלום" הזה. הדעות חלוקות לגבי הסיבה לבחירה של הירונימוס לקרוא לפרי "רע", אבל גרסה אחת אומרת שהוא פשוט קיצר את "פרי הדעת טוב ורע" ל"פרי הרע".
בכל מקרה, אין כלל הסכמה לגבי קשר ישיר בין בחירת המלים של הירונימוס לשיבוש – למשל, מחקר מאוניברסיטת ראטגרס טוען שהתפוח הופיע לראשונה כפרי גן עדן רק באמנות צרפתית מהמאה ה-12. כלומר, במשך 800 שנה אנשים הבינו את ההבדל בין הפרי הרע לתפוח, אך לאט לאט התחיל להיווצר בלבול שיצר בסוף את המסורת הנוכחית המופרכת. לפי היהדות, אגב, הפרי האסור היה ענבים, תאנים או אפילו חיטה, ויש גרסאות נוספות כמו אתרוג או אגוז.
חד-קרן תנ"כי
הדוגמה השלישית היא כנראה המוזרה מכולן, וגם המסובכת מבין השלוש. במקרא מופיעה תשע פעמים חיה בשם "ראם" – כנראה תואר לשור בר. בתרגום השבעים ליוונית תורגם "ראם" כ"מונוקרוס", כלומר בעל קרן אחת, בשל תיאור שמופיע במקום אחר של בעל חיים עם קרן אחת (אם כי לא כתוב שהקרן נמצאת על מצחו). הוולגטה של הירונימוס לא אימצה את זה באופן עקבי. ברוב המקומות – איוב, במדבר, דברים – הירונימוס תרגם "ראם" ל"רינוצרוס" (קרנף), ורק בישעיהו הוא כתב "אוניקורניס". כלומר במקור הלטיני הסתובבו גם קרנף וגם חד-קרן, בערבוביה.
מי שאיחד את הכול תחת חד-קרן אחד היה דווקא תרגום מאוחר יותר – גרסת המלך ג'יימס באנגלית מ-1611, ששאבה השראה מהמסורת היוונית-לטינית והחליטה, בעקביות, ש"ראם" הוא "unicorn" בכל תשעת המופעים במקרא. כך יצא שבעל חיים מיתולוגי הוכנס באופן רטרואקטיבי לתנ"ך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו