"במקרים מסוימים של דמנציה קשה - אין לפנות חולה למרחב המוגן בעת אזעקה"

ארגון רבני צהר פרסם השבוע פסקי הלכה הנוגעים למצבי חירום במלחמה. בין היתר קבע כי במקרים מסוימים יש להניח לחולי דמנציה ולא לפנותם למרחב מוגן בעת אזעקה, למרות הסיכון הכרוך בכך. ההסבר: ההשכמה הלא טבעית, היציאה מהמקום המוכר והלחץ הכרוך בכך פוגעים בדמנטים יותר מאשר איום הטילים, ובנוסף גם מסכנים את חיי המטפלים.

הדברים נאמרו, בין היתר, במסגרת מפגש מקוון בנושא "ניהול משברים בגיל השלישי ודמנציה בשעת חירום", שקיים אגף "צהר עד 120" בארגון צהר בשיתוף עם פיקוד העורף.

בקובץ הלכתי מתייחסים רבני צהר לסוגיית השימוש במעלית, בטלפון ובתאורת חשמל בשבת בימי המלחמה, לקיום חתונות, אירועי בר מצווה ולוויות במצב חירום, ולנושאים נוספים. בפרק העוסק בטיפול הראוי בחולים ובקשישים, מבחינה הלכתית ומוסרית, נשאלו הרבנים: "אבא שלי אדם עם דמנציה, לא מודע למלחמה המתחוללת מול איראן. בזמן האזעקות הוא מסרב להיכנס למרחב המוגן ומבקש להישאר במיטה. האם לספר לו על המצב בכל פעם מחדש ולהפחיד אותו כדי שייכנס?".

תשובת רבני צהר הייתה: "אחד העקרונות המוסריים החשובים במסורת היהודית הוא חובת הצלת נפשות, אשר כמובן חלה גם כלפי אנשים עם דמנציה, ולכן מוטלת עליך החובה להביאו למרחב המוגן, גם בתחבולות וגם אם נוצרת חרדה כל פעם מחדש. עם זאת, יש לבחון את רמת הסיכון הביטחוני אל מול הנזק המצטבר שגורמת לו החרדה ומהפינוי למרחב המוגן.ע בור אדם עם דמנציה, הבלבול והחרדה הם מצוקה של ממש ודרדור מצבו עד כדי הפרת יציבותו".

"אם אתם חיים באזור בטוח יחסית, ואתם מתרשמים שהפינוי המתמיד למרחב המוגן או למקלט גורם לו לחרדה ופגיעה ממשית במצב רוחו ושלומו, עליכם ללכת לממ"ד בעצמכם ולהניח לו להישאר במיטה".

הרב שרלו, ראש תחום המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר, הדגיש בפתח דבריו כי נקודת המוצא היא שצריך לעשות כל מאמץ כדי שאדם עם דמנציה יהיה מוגן בעת אזעקה ככל אדם אחר, וכאשר הדבר אפשרי יש להתאמץ ולהביאו למרחב המוגן. כן הבהיר כי אסור להתייחס בזילות לחיי אדם כזה ביחס לאדם צעיר או בריא – חוקית, מוסרית והלכתית – שכן כל אדם הוא צלם אלוהים בלי קשר למצבו התודעתי והתפקודי.

עם זאת, אמר הרב, במצבים מתקדמים של דמנציה יש דילמה האם נכון "לטלטל" את המבוגר החולה מהמיטה אל המרחב המוגן – הן מבחינת המשמעות עבורו והן מבחינת הסיכון לבני המשפחה ולאנשי המקצוע המטפלים בו.

"יש נקודה מסוימת שבה השאלה היחידה שעומדת על הפרק היא מה מיטיב עם האדם עם הדמנציה בנקודת הזמן הזו", הסביר הרב שרלו, "וזה מאוד תלוי באיזו רמה של דמנציה הוא נמצא". לדבריו, "אם הוא ירגיש שכולם נטשו אותו, ברחו למקלט והשאירו אותו למות - זה אסון נורא. מצד שני, אם הוא לא מודע וצריך להעיר אותו ולטלטל ולקחת... הדבר הנכון הוא לרוץ למרחב המוגן... וכמובן מיד ברגע שאפשר לצאת - לחזור אליו ולטפל בו כמו שצריך".

הרב הוסיף שוב כי הוא מבין ש"מבחינה אמוציונלית זה מאוד מאוד קשה", אך זהו הדבר הנכון. "אם זה (הפינוי) לא מיטיב איתו, אם זה רק מזיק לו, ובסופו של דבר עד שאנחנו בגלל שבריר הסיכוי (לפגיעה) מייסרים אותו בהליכה לממ"ד ובסופו של דבר פוגעים בשלומו, ברווחתו וברגיעתו - צריך לדעת לא לעשות את זה". בהקשר זה הבהיר כי לאדם בריא אסור להקל ראש בהנחיות פיקוד העורף, גם כשהסיכויים להיפגע הם זעירים, אך כאשר מדובר באדם עם דמנציה, לאור המורכבות שהוזכרה, יש לכך משקל בהחלטה.

בסיום הרצאתו הדגיש הרב שרלו: "כמובן שמי שמכריע אחרת - לא רק שזו זכותו, יש להעריך אותו. ואף על פי כן יש לזכור שהקריטריון המרכזי הוא מה מיטיב עם אותו אדם שאנחנו אמורים ורוצים ואוהבים לטפל בו".