"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"במקרים מסוימים של דמנציה קשה - אין לפנות חולה למרחב המוגן בעת אזעקה"
רבני צהר נתקלו בסוגייה מורכבת: "אבא שלי לא מודע למצב - ונבהל בכל פעם שאנחנו מספרים לו על המלחמה וצריכים להכניס אותו לממ"ד" • בתשובתם החריגה ענו כי למרות הצורך המהותי בפינוי החולה למרחב מוגן, "עבור אדם עם דמנציה, הבלבול והחרדה הם מצוקה של ממש ודרדור מצבו עד כדי הפרת יציבותו"
דמנציה, אילוסטרציה . צילום: Getty Images/iStockphoto

"במקרים מסוימים של דמנציה קשה - אין לפנות חולה למרחב המוגן בעת אזעקה"

רבני צהר נתקלו בסוגייה מורכבת: "אבא שלי לא מודע למצב - ונבהל בכל פעם שאנחנו מספרים לו על המלחמה וצריכים להכניס אותו לממ"ד" • בתשובתם החריגה ענו כי למרות הצורך המהותי בפינוי החולה למרחב מוגן, "עבור אדם עם דמנציה, הבלבול והחרדה הם מצוקה של ממש ודרדור מצבו עד כדי הפרת יציבותו"

מור שפייר
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

[object Object]

ארגון רבני צהר פרסם השבוע פסקי הלכה הנוגעים למצבי חירום במלחמה. בין היתר קבע כי במקרים מסוימים יש להניח לחולי דמנציה ולא לפנותם למרחב מוגן בעת אזעקה, למרות הסיכון הכרוך בכך. ההסבר: ההשכמה הלא טבעית, היציאה מהמקום המוכר והלחץ הכרוך בכך פוגעים בדמנטים יותר מאשר איום הטילים, ובנוסף גם מסכנים את חיי המטפלים.

הדברים נאמרו, בין היתר, במסגרת מפגש מקוון בנושא "ניהול משברים בגיל השלישי ודמנציה בשעת חירום", שקיים אגף "צהר עד 120" בארגון צהר בשיתוף עם פיקוד העורף.

מקלט ציבורי בראשון לציון., צילום: יוסי זליגר

בקובץ הלכתי מתייחסים רבני צהר לסוגיית השימוש במעלית, בטלפון ובתאורת חשמל בשבת בימי המלחמה, לקיום חתונות, אירועי בר מצווה ולוויות במצב חירום, ולנושאים נוספים. בפרק העוסק בטיפול הראוי בחולים ובקשישים, מבחינה הלכתית ומוסרית, נשאלו הרבנים: "אבא שלי אדם עם דמנציה, לא מודע למלחמה המתחוללת מול איראן. בזמן האזעקות הוא מסרב להיכנס למרחב המוגן ומבקש להישאר במיטה. האם לספר לו על המצב בכל פעם מחדש ולהפחיד אותו כדי שייכנס?".

תשובת רבני צהר הייתה: "אחד העקרונות המוסריים החשובים במסורת היהודית הוא חובת הצלת נפשות, אשר כמובן חלה גם כלפי אנשים עם דמנציה, ולכן מוטלת עליך החובה להביאו למרחב המוגן, גם בתחבולות וגם אם נוצרת חרדה כל פעם מחדש. עם זאת, יש לבחון את רמת הסיכון הביטחוני אל מול הנזק המצטבר שגורמת לו החרדה ומהפינוי למרחב המוגן.ע בור אדם עם דמנציה, הבלבול והחרדה הם מצוקה של ממש ודרדור מצבו עד כדי הפרת יציבותו".

אנשים במקלט בקיבוץ מלכיה, צילום: אייל מרגולין

"אם אתם חיים באזור בטוח יחסית, ואתם מתרשמים שהפינוי המתמיד למרחב המוגן או למקלט גורם לו לחרדה ופגיעה ממשית במצב רוחו ושלומו, עליכם ללכת לממ"ד בעצמכם ולהניח לו להישאר במיטה".

הרב שרלו, ראש תחום המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר, הדגיש בפתח דבריו כי נקודת המוצא היא שצריך לעשות כל מאמץ כדי שאדם עם דמנציה יהיה מוגן בעת אזעקה ככל אדם אחר, וכאשר הדבר אפשרי יש להתאמץ ולהביאו למרחב המוגן. כן הבהיר כי אסור להתייחס בזילות לחיי אדם כזה ביחס לאדם צעיר או בריא – חוקית, מוסרית והלכתית – שכן כל אדם הוא צלם אלוהים בלי קשר למצבו התודעתי והתפקודי.

ישראלים במקלט בפתיחת מבצע "שאגת הארי", צילום: יהושע יוסף

עם זאת, אמר הרב, במצבים מתקדמים של דמנציה יש דילמה האם נכון "לטלטל" את המבוגר החולה מהמיטה אל המרחב המוגן – הן מבחינת המשמעות עבורו והן מבחינת הסיכון לבני המשפחה ולאנשי המקצוע המטפלים בו.

"יש נקודה מסוימת שבה השאלה היחידה שעומדת על הפרק היא מה מיטיב עם האדם עם הדמנציה בנקודת הזמן הזו", הסביר הרב שרלו, "וזה מאוד תלוי באיזו רמה של דמנציה הוא נמצא". לדבריו, "אם הוא ירגיש שכולם נטשו אותו, ברחו למקלט והשאירו אותו למות - זה אסון נורא. מצד שני, אם הוא לא מודע וצריך להעיר אותו ולטלטל ולקחת... הדבר הנכון הוא לרוץ למרחב המוגן... וכמובן מיד ברגע שאפשר לצאת - לחזור אליו ולטפל בו כמו שצריך".

הרב שרלו, צילום: דודי ועקנין

הרב הוסיף שוב כי הוא מבין ש"מבחינה אמוציונלית זה מאוד מאוד קשה", אך זהו הדבר הנכון. "אם זה (הפינוי) לא מיטיב איתו, אם זה רק מזיק לו, ובסופו של דבר עד שאנחנו בגלל שבריר הסיכוי (לפגיעה) מייסרים אותו בהליכה לממ"ד ובסופו של דבר פוגעים בשלומו, ברווחתו וברגיעתו - צריך לדעת לא לעשות את זה". בהקשר זה הבהיר כי לאדם בריא אסור להקל ראש בהנחיות פיקוד העורף, גם כשהסיכויים להיפגע הם זעירים, אך כאשר מדובר באדם עם דמנציה, לאור המורכבות שהוזכרה, יש לכך משקל בהחלטה.

בסיום הרצאתו הדגיש הרב שרלו: "כמובן שמי שמכריע אחרת - לא רק שזו זכותו, יש להעריך אותו. ואף על פי כן יש לזכור שהקריטריון המרכזי הוא מה מיטיב עם אותו אדם שאנחנו אמורים ורוצים ואוהבים לטפל בו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...