לא רק פורים: חגי תחפושות בתרבויות אחרות

כשילדים יהודים מתחפשים בפורים, הם משתתפים בלי לדעת במסורת עתיקה ורחבה שקיימת לא רק אצלנו. תרבויות ברחבי העולם פיתחו לאורך ההיסטוריה חגים וחגיגות שכוללים לבישת תחפושות – בין היתר כייצוג לשבירת מוסכמות, הפיכת היררכיות וחקר זהויות אחרות.

הקרנבל: מברזיל עד ונציה

הקרנבל הוא אולי החגיגה המפורסמת ביותר בעולם הכוללת תחפושות. מקורו בנצרות הקתולית – ימי חגיגה אחרונים לפני 40 ימי הצום שלפני חג הפסחא. השם עצמו מגיע מלטינית, "carnis levare", ובאיטלקית מודרנית "carne vale” – פרידה מאכילת בשר.

הקרנבל בריו דה ז'ניירו בברזיל הוא הגדול והמפואר בעולם. מיליוני משתתפים לובשים תחפושות נוצצות, צובעים את גופם ורוקדים סמבה ברחובות. אסכולות הסמבה המקומיות משקיעות שנה שלמה בהכנת תלבושות מרהיבות לתהלוכה השנתית.

הקרנבל בוונציה מציע אסתטיקה שונה לחלוטין – מסכות מסתוריות ותלבושות מהמאה ה-18. המסכות הוונציאניות המפורסמות, כמו ה"בַּאוּטַה" הלבנה וה"מֶדיקו דֶלַה פֶּסְטֶה" עם המקור הארוך, הפכו לסמל תרבותי עולמי. המסורת החלה בימי הביניים, כחג שמציין את המעבר מהחורף לאביב (נזכיר שהקרנבל בברזיל אינו שותף לאלמנט הזה, משום שרוב ברזיל נמצאת מדרום לקו המשווה, ושם העונות הפוכות), ובמקביל היה הזדמנות נדירה לתושבים שניצלו את האנונימיות מאחורי המסיכות כדי "להתערבב" ללא הבדלי מעמדות.

האלווין: מפחד מרוחות לתעשייה של מיליארדים

ליל כל הקדושים, שחל ב-31 באוקטובר, התפתח ממסורות קלטיות עתיקות. הכוהנים הקלטים האמינו שבליל "סאמהיין" המחיצה בין עולם החיים לעולם המתים מתערערת. התחפושות נועדו במקור להטעות רוחות רעות ולמנוע מהן לזהות את החיים.

כיום, האלווין הוא תעשייה של מיליארדי דולרים, במיוחד בארצות הברית. ילדים מסיירים בשכונות בתחפושות ואוספים ממתקים, ומבוגרים מתחפשים למסיבות (או לנסות להפחיד את הילדים). בניגוד לקרנבל הברזילאי הססגוני, האלווין נוטה לתחפושות מפחידות, אם כי בעשורים האחרונים הפך גם לבמה לתחפושות הומוריסטיות ורבות שקשורות לתרבות פופולרית.

יום המתים במקסיקו

"דיַּה דֶה לוֹס מוּאֶרְטוֹס" המקסיקני אינו חג עצוב, אלא חגיגה צבעונית של החיים והמוות. בין ה-1 ל-2 בנובמבר, מקסיקנים מכינים "מזבחות" לזכר יקיריהם שנפטרו, מבקרים בבתי קברות לפיקניקים משפחתיים – ומתחפשים.

התחפושת האופיינית כוללת איפור פנים בסגנון גולגולת צבעונית, המכונה "קלווֶרה", ולבוש חגיגי. הדמות המזוהה ביותר עם החג היא "לה קטרינה" – שלד אלגנטי בכובע מפואר, שהפך לסמל של היחס המקסיקני הייחודי למוות.

פסטיבלים נוספים מרחבי העולם

קְראמְפּוּסְנאכְט הנחגג באזור האלפים באוסטריה ובגרמניה מציין את הלילה שלפני יום ניקולס הקדוש (סנטה קלאוס). צעירים מתחפשים ל"קראמפוס" – מעין שד שעיר ומפחיד עם קרניים, שלפי המסורת מעניש ילדים שובבים, בניגוד לסנטה שמביא מתנות לילדים הטובים. התחפושות מפחידות להפליא, והחוגגים מסתובבים ברחובות ומבעיתים עוברי אורח. החג נחגג בתחילת דצמבר.

ג'וּנְקאנוּ, הנחגג באיי הבהאמה וכמה מקומות נוספים באזור הקאריבי, הוא חגיגה מרהיבה שמתקיימת סביב חג המולד והחלפת השנה. המשתתפים לובשים תלבושות ענקיות עשויות נייר צבעוני, קרטון וחרוזים, ורוקדים לקצבי תופים אפריקאיים. המסורת החלה בקרב עבדים שקיבלו חופש קצר בחגים.

פסטיבל הקרח והשלג בחרבין שבסין כולל לא רק פסלי קרח מרהיבים, אלא גם תהלוכות של דמויות מהמיתולוגיה הסינית. רקדני אריות ותחפושות מסורתיות של דרקונים הם חלק בלתי נפרד מחגיגות השנה החדשה הסינית ברחבי העולם.

למה מתחפשים?

אנתרופולוגים מצביעים על מספר מאפיינים משותפים לחגיגות הסובבות סביב תחפושות: ראשית, הן מספקות "שסתום בטיחות" חברתי – הזדמנות לשחרר מתחים ולהפר נורמות באופן מבוקר ומוסכם. שנית, הן מאפשרות חקירת זהויות אלטרנטיביות. שלישית, הן יוצרות תחושת קהילה וחוויה משותפת.