לונדון לא מחכה? גם ישראל

ב־5 בפברואר פורסמה ב"ישראל היום" ידיעה תחת הכותרת "לונדון לא מחכה", שבישרה על מספר שיא של עולים מבריטניה ב־2025, אך בחינה של הנתונים מעלה תמונה שונה לגמרי: המספרים מגלים לא מגמת התחזקות - אלא עומק כישלון מתמשך של ישראל ביצירת קשר משמעותי עם יהדות המערב ובמיצוי פוטנציאל עלייה היסטורי.

במבט ראשון, העלייה באחוזים נראית מרשימה, אך הצגת נתונים באחוזים בלבד יוצרת אשליה מתמטית. על פי הנתונים ממוצע העולים בשנה מבריטניה במהלך 12 השנים האחרונות עומד על כ־620 איש. משמעות הדבר היא שכמות העולים ב־2025 גדולה בכ־250 בלבד מעל הממוצע.

במספרים מוחלטים זו תוספת זעירה. בקהילה המונה כ־300 אלף יהודים, רק כ־0.08% יותר בחרו לעלות לישראל. שיעור זניח בכל קנה מידה, בייחוד בתקופה שבה נרשמה עלייה כה קיצונית באנטישמיות.

שיעור האירועים האנטישמיים בשנת 2024 היה הגבוה בתולדות בריטניה. הפיגוע במנצ'סטר, התפרצויות השנאה ברחובות הערים, וההתעמרות בסטודנטים יהודים בקמפוסים - כל אלה יצרו תחושת איום ממשית ומוחשית. נוסף על כך, בריטניה מבצעת רפורמות מס נרחבות, ובכללן ביטול משטר ה־Non־Dom והקשחת מיסוי בינלאומי. שינוי זה הוביל לעזיבה מהירה של בעלי הכנסות גבוהות, רבים מהם יהודים.

עם התפוגגות מחסום הפחד של תקופת המלחמה, שהיווה חסם עלייה מרכזי בשנתיים האחרונות, מצופה היה שישראל תקלוט אלפי עולים מבריטניה מתוך תחושת חירום, קהילתיות וחיבור לאומי. נתון לא פחות מדהים הוא היחס בין כוח האדם המושקע בגיוס עולים בבריטניה לבין מספר העולים בפועל במה שמוגדר "שנת שיא" - יחס שעומד על 1 ל־9 עולים. קשה לקרוא לזה הצלחה.

להיערך לגל נטישה של יהודים מאירופה

אז איפה היהודים? הנתון החסר במאמר הוא מספר היהודים שעזבו את בריטניה, לאו דווקא לישראל. אין רישום רשמי, אך זה הנתון החשוב. המציאות בשטח מעידה כי יהודים רבים עוזבים את בריטניה לארצות אחרות. כאן מתגלה הכישלון הגדול: התזוזה קיימת, החשש גדול, התמריץ לעזוב אמיתי - אך היעד איננו בהכרח ישראל.

כדי לשנות זאת ישראל חייבת לגבש מדיניות אסטרטגית בשני תחומים עיקריים: רוח וחומר. חיזוק זהות לאומית בקרב יהודי התפוצות וחבילות תמריצים משמעותיות.

למרות מה שאולי נדמה, חינוך יהודי בבתי ספר ובקהילה אינו בהכרח חינוך על ישראל. החיבור הלאומי, התרבותי, ההיסטורי, זה שמעניק תחושת שייכות למדינת ישראל, כמעט שאינו בא לידי ביטוי בחינוך יהודי בבתי ספר.

הידע של נוער יהודי בבריטניה על ישראל מוגבל מאוד עד לא קיים. צריך לטפח אותו ולבנות גשרים רגשיים, תרבותיים וחברתיים. מי שלא חש מחובר לישראל, לא יבחר בה וימשיך להיות יהודי במקום אחר שדומה ככל הניתן למקום שאותו הוא עוזב.

לצד זה נדרשות חבילות תמריץ אמיתיות. עולי המערב לא עולים ממדינות מצוקה, כפי שהורגלנו. הם מגיעים מרמת חיים גבוהה עם קריירות מבוססות, ציפיות שירותיות אחרות וצרכים משפחתיים שונים. ישראל חייבת להסתכל עליהם כעל אוכלוסייה ייחודית, בעלת פוטנציאל תרומה עצום, אך גם בעלת דרישות מותאמות. יש לספק להם תמריצים כלכליים, הזדמנויות תעסוקה, וקליטה איכותית שתפיג את החשש מירידה משמעותית ברמת החיים, לצד הקושי בהתאקלמות בחברה עם מאפיינים שונים לחלוטין.

אסטרטגית, ישראל צריכה להיערך לתרחיש שהופך ריאלי מיום ליום: גל נדידה משמעותי של יהודי מערב אירופה במקרים של החרפה קיצונית באנטישמיות, פרעות ביהודים שיזעזעו את אירופה או הידרדרות ביטחונית רחבה ביבשת - אלה רחוקים מלהיות תרחישים מופרכים.

השאלה איננה האם יהודים יעזבו - רבים כבר עושים זאת - השאלה היא האם ישראל תעמוד שם ותציע בית, או תמשיך להתגאות בטפטופי עלייה, והגל יחלוף על פניה בלי שתדע לתפוס אותו.

הכותב הוא מנכ"ל StandWithUs בריטניה