"המדינה היתה בוקה ומבולקה": הרב הראשי האשכנזי לישראל מסכם שנה בתפקיד

הרב הראשי האשכנזי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית, קלמן בר, התחיל את הראיון עימו עוד בטרם הספקתי לשאול שאלה. הוא פצח ואמר: "אתה יכול לכתוב בעיתון ששינינו את המסורת של הרבנות הראשית. מאז שאני זוכר את עצמי היו ריבים ומחלוקות ברבנות הראשית, שינינו את זה. יש שיתוף פעולה מלא ביני לבין הרב דוד יוסף".

"ללא ספק. יש מחלוקות כמובן, חילוקי דעות, אך שיתוף הפעולה הוא מלא", מדגיש בר.

אתה בתפקידך הנוכחי כבר שנה. למה היה לכם חשוב כל כך לשדר אחדות דווקא עכשיו?

"רצינו להראות אחדות. אנחנו לא יכולים לדבר ולקרוא לאחדות בעם כשאנחנו לא באחדות בינינו".

הרב קלמן בר צמח במוסדות דתיים־לאומיים, למד בישיבה התיכונית בנתניה ובהמשך למד ואף לימד בישיבת ההסדר כרם ביבנה. הוא שירת כלוחם בנחל, הן בשירות הסדיר והן בשירות המילואים. בשנת 2014 נבחר לכהן כרב העיר נתניה, תפקיד שבו התבלט בגישתו המאחדת ובפעילותו להנגשת שירותי הדת בעיר. בבחירות לרבנות הראשית הגיע כמועמד מוסכם הן מטעם מפלגת דגל התורה החרדית והן מטעם גורמים בציבור הדתי־לאומי.

אתגרים חדשים

בשנה האחרונה התמודדתם עם אתגרים הלכתיים לא פשוטים. מה היתה הסוגיה המרכזית?

"יש הרבה שאלות שעלו בזמן המלחמה שהיו מסובכות - לדוגמה, קצירת זרע. עד היום בית המשפט נתן את האישורים רק לבני זוג, ופתאום זה נהיה פרוץ לגמרי וכל אחד יכול לקחת. אמא יכולה לקחת מהבן שלה בלי שהוא יחתום מראש על שום מסמך. הרבנות היתה צריכה לטפל בנושא בצורה הרגישה ביותר".

אתה עומד היום באחד התפקידים הציבוריים המשמעותיים בישראל. איך מתמודדים עם זה שהעיניים כולן נשואות אליך?

"אני משתדל לא לחשוב על זה שהציבור מסתכל עלי. אני מנסה לחשוב במה אני יכול לתרום בעת הזאת לעם ישראל. אשתדל לראות מה העם צריך ממני.

"לפני שנתיים היינו מדינה של בוקה ומבולקה. אני חושב שאולי זו גם אחת הסיבות לפרוץ המלחמה. כולנו ראינו את המכתבים של סינוואר, אבל מה שהוא לא הבין זה שברגע של מלחמה העם מתאחד. זה מה שקרה אצלנו בשמחת תורה כשפתאום גילינו איך כולם מתאחדים וכל המחלוקות נעלמות. הדנ"א היהודי מתגלה ובתוכו אנחנו נשמה אחת. כשאנחנו נשמה אחת אנחנו באמת דואגים אחד לשני.

"המשבר של המלחמה יצר הרבה הקשבה אחד לשני. אני רואה היום גם צימאון אמוני. אנשים לא רוצים שיטיפו להם, הם רוצים להבין, לשמוע. משבר הוא שבר, אבל הוא מוליד חיים חדשים".

אתה מרגיש שהעם התחזק מבחינה רוחנית מאז פרוץ המלחמה?

"כן. חי יותר, נושם יותר. יש רצון אמיתי לשמוע את דברי הנצח של עם ישראל".

נגד כפייה דתית

הצעת רפורמה בכשרות, שמאפשרת יבוא בשר בהסתמכות על גופי כשרות בחו"ל, תוך שמירה על מנהגי ארץ הקודש. איך אתה רואה את התקדמות המהלך עד כה?

"הרפורמה עשויה לפתור בעיות רבות גם בתחום הכשרות וגם בתחום המחירים. היא תפתח את השוק ותוריד עלויות לציבור. בעבר היבואן היה זה ששכר את צוותי הפיקוח וזה יצר ניגוד אינטרסים. לפי המודל החדש, הרבנות תפקח ישירות על הצוותים ותבחר את המפקחים בעצמה. ליבואן תהיה תקשורת רק מול הרבנות, לא עם המשגיחים. אנחנו עדיין בשלב ביורוקרטי מול האוצר, אבל אני מאמין שבתוך כחודשיים זה ייצא לפועל".

כיום רק מיעוט מרבני הערים משתייכים לציונות הדתית. איך אתה מסביר את הפער הזה, והאם יש צורך לעודד יותר רבנים ציונים להיכנס לתפקידים ציבוריים?

"אני חולק על התפיסה הזאת. רב לא צריך להיות מגזרי, הוא צריך להיות על־מגזרי, רב של כל עם ישראל. זה נכון לרב עיר ולרב ראשי. עם זאת, רב חייב להתאים לתושבי העיר, שיראו בו מישהו משלהם. אי אפשר למנות רב שלא מחובר למקום. הציונות הדתית תרמה רבות לשילוב בין תורה, מעשה ואחריות ציבורית, אבל רב צריך לדעת לדבר בשפה שמובנת לכל מגזר".

הרב בר עצמו לא מתבטא בנושאים הפוליטיים השנויים במחלוקת, ובמיוחד לא על חוק הגיוס. עם זאת, הרקע האישי שלו והשפה שבה הוא מדבר מרמזים על גישתו. הוא מתנגד לכפייה, מדגיש את חופש הבחירה של כל אדם, ומאמין כי האחריות הלאומית צריכה להיבחן מתוך אחדות ולא מתוך כפייה.

על הגיוס הוא לא מדבר, אבל על חוק הזהות היהודית במרחב הציבורי הוא מדבר ועוד איך.

"העם רוצה שעם ישראל ייראה כמו עם ישראל. אנחנו העם היחיד ששרד כל כך הרבה זמן עם כל הצרות והקשיים. כל אומות העולם מבינות שזה עם הנצח. רוב הציבור רוצה לראות שהשבת נשמרת במרחב הציבורי, רוצה צביון למדינה יהודית. אנחנו לא בעד כפייה דתית, אני נגד כפייה, אבל במרחב הציבורי צריכה להיות זהות משותפת, מבוססת על מה שסבא שלי וסבא שלך חלמו עליו. אנחנו חייבים לשמור על המרחב הציבורי כיהודי".

צורך במערכת שיווקית

כשאתה מדבר על מדינה יהודית, למה אתה מתכוון בעידן שאחרי מלחמת חרבות ברזל?

"יש הבדל בין הפרט לכלל. לכל אדם יש חופש בחירה בעניינים הפרטיים שלו, אבל על הכלל ועל המרחב הציבורי חייבים לשמור. האמונה שלי היא שאין יהודי שהולך רחוק מדי. הולכים קצת וחוזרים. אנחנו צריכים לשמור על הצביון היהודי של המדינה. היהדות היא הדנ"א שלנו, אי אפשר להתעלם מזה".

ישראלים רבים מתחתנים בנישואים אזרחיים. מה יש לעשות?

"בחמש השנים האחרונות דווקא נרשם גידול במספר הנרשמים ברבנות, אבל גם עלייה במספר הנישואים האזרחיים. צריך מערכת שיווקית ארצית בשיתוף משרד הדתות, ואני עובד מולם על זה. הרבנות היום פתוחה יותר ומקבלת פנים, אבל יש עדיין סטיגמות לא נכונות. אנחנו צריכים לשנות את התדמית. אני מקיים שיעורים גם במקומות חילוניים, לא תמיד בבתי כנסת. חשוב שאנשים ירגישו שהרבנות היא חלק מהם".

לאחרונה דובר על הארגון "חוזרים בתבונה" של נאור נרקיס, שמטרתו לדבריו לחלן את הציבור הדתי. אתה רואה בזה איום?

"יעבור להם. האנשים האלה לא צריכים להיות צדיקים, זאת תקופה שהם עוברים וזה יעבור להם. כל יהודי בסוף חוזר לשורשים שלו. יש סיבה שרוב האנשים עושים ברית מילה לילדיהם. כמה נוסעים ביום כיפור? מעטים. כמה לא אוכלים חמץ בפסח? מספרים עצומים. גם מי שלא מאמין מרגיש את החשיבות. זה חלק מהזהות שלנו".