ההסכם שיסיים את המלחמה בעזה, שנולדה בעקבות מתקפת הטרור של חמאס, עשוי לסמן נקודת מפנה היסטורית. הוא יכול להיות לא רק סיום של מלחמה, אלא הזדמנות לבנייה מחודשת של הגשר בין ישראל לעולם היהודי, ובעיקר לדור הצעיר.
בשנים האחרונות הידרדרה תדמיתה של ישראל גם בקרב קהלים שבעבר נחשבו לבעלי ברית טבעיים. צעירים אוונגליסטים בארצות הברית תומכים כיום פחות בישראל מהוריהם, שמהווים עבורנו מעוז תמיכה אסטרטגי.
סקר Pew מ־2024 מצא כי שליש מהאמריקנים מתחת לגיל 30 נוטים להזדהות יותר עם הפלשתינים. במקביל, סקר הוועד היהודי-אמריקני מצביע על כך שיהודים צעירים חשים קשר רגשי למדינה, אך מרבים לבקר את מדיניותה.
בקמפוסים הסביבה הפכה עוינת אף יותר: לפי סקר Hillel-ADL לשנת 2025, 83% מהסטודנטים היהודים חוו או היו עדים לאנטישמיות מאז תחילת המלחמה, ורבים מהם חשים לחץ להסתיר את זהותם.
השלכות השינויים רחבות ועמוקות. הסטודנטים של היום הם מקבלי ההחלטות של מחר, ועמדותיהם מתגבשות בעולם שבו ישראל מוצגת לעיתים כצד הלא מוסרי.
היפוך מגמה זו מחייב השקעה נרחבת, חכמה וממושכת - השקעה ברמה הלאומית, לא פחות גדולה מזו שביצעה קטאר לאחר פיגועי 11 בספטמבר כדי לשפר את תדמיתה במערב.
אך חשוב לזכור: הקשר בין יהדות התפוצות לישראל חייב להתעלות מעבר למדיניות פוליטית. כשם שאזרחי מדינה אינם מתנערים מזיקתם בשל מחלוקת עם ממשלתם, כך גם על יהדות העולם להבחין בין הזיקה לישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ובין עמדותיה ביחס למדיניות זו או אחרת.
הבחנה זו איננה רק עניין של זיקה; היא תנאי בסיסי לקיומו של שיח יהודי עולמי אחראי - שיח המבוסס על זהות, גורל ויעוד משותפים, ולא על מחלוקות פוליטיות חולפות.
ניסיון העבר מראה מה עובד. מחקר של אוניברסיטת ברנדייס מ־2022 גילה שכמעט 70% ממשתתפי “תגלית” חוו את החוויה בישראל כתהליך חינוכי שחיבר אותם לשורשיהם היהודיים. יותר ממחצית תיארו אותו כחוויה ששינתה את חייהם.
ההשפעה חוצה מחלוקות: גם מבקרי מדיניות ישראל דיווחו על הבנה עמוקה יותר וקשר רגשי חזק יותר למדינה. שהות בישראל אינה נדרשת לשינוי עמדה פוליטית - היא מטפחת תחושת שייכות, ידע וגאווה.
מעבר לכך, תגלית מציידת צעירים בכלים להתמודד עם אנטישמיות, בעיקר בקמפוסים. בשנים האחרונות בוגרי התכנית בלטו במאבק למען יהדות גאה, גלויה ואקטיבית.
מאז מגפת הקורונה והמלחמה בעזה קרסה התיירות לישראל, והחלל בקמפוסים התמלא בנרטיבים עוינים. על רקע זה “תגלית ישראל” בולטת במיוחד: בשנה האחרונה בלבד הביאה כמעט 30 אלף צעירים יהודים - 95% מכלל המבקרים במסגרת קבוצות מאורגנות.
אך גם תגלית אינה יכולה לשאת לבדה בעומס. נדרשת מערכה לאומית רחבה בעלת ראייה אסטרטגית ארוכת טווח שתעודד הרחבת מסלולים ותכניות שיאפשרו ליהודים ולא-יהודים לראות את ישראל בעיניהם שלהם, ולא דרך עדשת יריביה.
גשרים כאלה יחזקו לא רק את הקשר היהודי-ישראלי, אלא גם את ההבנה הציבורית למורכבות והערכים שמעצבים את החברה הישראלית. מאמץ כזה יחזק משמעותית הן את ישראל והן את הקהילות היהודיות בתפוצות.
אהדה בינלאומית היא נכס אסטרטגי. עוצמתה של ישראל תלויה לא רק בכוחה הצבאי אלא גם ביכולתה לטפח קשר רגשי וערכי עם הציבור היהודי והבינלאומי.
המציאות החדשה מוכיחה כי טרור, אנטישמיות וחרמות פוגעים ביהודים בכל מקום. דווקא עכשיו, עם תום המלחמה, מתגלה הזדמנות לבחון מחדש את הקשר בין ישראל לתפוצות.
במקום להתרחק - להתקרב; לבקר בישראל, לחוות אותה ממקור ראשון ולהשמיע קול אוהב ואחראי. בסופו של דבר, המאבק על לבבות ומוחות צעירים בעולם היהודי איננו נפרד מהמאבק על ביטחונה ולגיטימיותה של ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו