"גישה סלחנית": האם מתאבדים נקברים מחוץ לבית הקברות?

האם נכון שיהודים שהתאבדו נקברים מחוץ לכותלי בית הקברות? בפרק השישי בסדרת "שאלת רב", הרב אלדד זמיר מסביר על ההיבט ההלכתי המחמיר, על המשמעות האנושית למשפחות, ועל הדרך שבה הגישה כיום השתנתה בעקבות ההבנה של מצבי בריאות הנפש.

"זו נקודה מאוד רגישה ועדינה, ואני מתלבט איך לענות עליה", אומר הרב, "אנחנו לא רוצים להגיע למצב של מתן לגיטימציה למעשה הזה. שים לב - גם בצה"ל, כשיש חלילה התאבדויות, כמעט לא מדברים על זה, כדי לא לעורר ולא לגרום לאחרים לחשוב על זה".

עם זאת, הרב הבהיר את חומרת המעשה על פי ההלכה: "באמת כתוב בהלכה שהדבר הכי חמור הוא להרוג מישהו אחר - כי אין דרך לחזור משם. ואם אדם הרג את עצמו, חס וחלילה, זה אותו הדבר. זה חמור מאוד, וגם אגואיסטי - אתה משאיר את כולם פה בהלם והולך".

אבל לצד ההיבט ההלכתי המחמיר, הרב זמיר הדגיש את ההבנה המחודשת של ימינו: "היום אנחנו מכירים יותר את תחום בריאות הנפש, לא רק את הגוף. אם נתייחס לאותו אדם כאל מי שלא היה בריא בנפשו - המצב הרבה יותר סלחני. ההלכה אכן אומרת לקבור מחוץ לגדר, אבל בסוף - את מי הענשנו פה? את המשפחה, שנשארה שבורה ורק רוצה להתאבל".

המסקנה לדבריו ברורה: "זו גם הסיבה שהגישה היום הרבה יותר סלחנית. אם נוכיח שהייתה אי-שפיות זמנית או קבועה, נתייחס אליו כחולה. ואדם חולה - לא כועסים עליו. לכן במקרים כאלה לא קוברים אותו מחוץ לבית הקברות".