עם סיום העונה השלישית של "משחק הדיונון", הסדרה ממשיכה לעורר שיח נרחב ברשת גם בקרב קהילות יהודיות בארץ ובעולם, אך חשוב להבהיר כבר בראשית דבר - "משחק הדיונון" אינה סדרה יהודית, לא נכתבה מתוך השראה יהודית ולא מבוססת על תכנים או דמויות יהודיות. כל הקבלה ליהדות או להיסטוריה היהודית היא תוצאה של דיונים פרשניים חופשיים ברשת ולא עובדה תסריטאית או כזו שהגיעה באופן מכוון או מוצהר מצד היוצר וואנג דונג-היוק.
שנת שמיטה, חובות וצדק חברתי
בקרב מגיבים יהודים בפורומים ובאתר "The Forward", עלו הקבלות בין הדילמות המוסריות בסדרה לבין ערכים יהודיים כמו שמיטה, שנה שבה לפי התורה יש לשחרר חובות ולתת לאדמה מנוחה.
הסדרה מציגה חברה שבה חובות כלכליים קשים דוחפים אנשים להקריב את עצמם ואת האחרים למען הישרדות, מצב שמתחבר לערכים של מחילה, שחרור חובות וצדק חברתי. יש שראו בכך משל עכשווי לחברה שמקדשת כסף ומקריבה ערכים אנושיים בסיסיים לטובת הישרדות כלכלית.
דילמות מוסריות והלכתיות - "ייהרג ובל יעבור"
הסדרה מעוררת גם שאלות מוסריות והלכתיות עמוקות. ביהדות, ישנו עיקרון הלכתי מבוסס היטב: שלוש עבירות שעליהן יהודי מחויב למסור את נפשו ולא לעבור - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (רצח). עיקרון זה המופיע בתלמוד קובע שגם כאשר חיי אדם בסכנה אסור לעבור על מצוות אלו אפילו במחיר החיים עצמם.
ב"משחק הדיונון", הדילמות הללו הופכות למוחשיות: האם מותר להרוג כדי לשרוד? האם מותר לבגוד באחר כדי להציל את עצמך? לפי ההלכה, מהרגע שהמשחקים הופכים לתחרות הישרדותית שבה נדרשים לפגוע באחרים, יהודי מחויב לסרב - "ייהרג ובל יעבור".
גם שאלות כמו האם יש חובה לחלוק משאבים מוגבלים או האם מותר להגן על עצמך במתקפה מקבלות ביטוי בדיונים סביב הסדרה וממחישות את המורכבות המוסרית שלה.
הסדרה כאמור מעמתת צופים יהודים עם שאלות הלכתיות קשות, כפי שעולה בכתבה שפורסמה בבלוג "Six Degrees of Kosher Bacon" בו הכותבים התעמקו בפרקי הסדרה תוך שהם מנתחים את המשחקים ומוצאים הקשרים יהודיים מרתקים:
משחק ראשון ("אור אדום, אור ירוק"): בהיעדר ידיעה מוקדמת על הסכנה, הישרדות בדרכים לא אלימות (כמו התחבאות) אינה נחשבת לעבירה הלכתית.
משחק שלישי ("חבל מלחמה"): מרגע שהמשחקים דורשים פגיעה ישירה באחרים כדי לשרוד, נכנס הכלל התלמודי "ייהרג ובל יעבור". על פי הסיפור בגמרא: "מי אמר שדמך אדום יותר? אולי דמו של חברך אדום משלך?".
דילמת חלוקת משאבים (סצנת האוכל): המחלוקת בין בן פטורא לרבי עקיבא (בבא מציעא ס"ב) - האם לחלוק מזון במצוקה? רבי עקיבא קבע: "חייך קודמים" אך אסור לקחת בכוח מאחרים.
הגנה עצמית (סצנת הלילה האלים): מותר להקדים פגיעה אם ברור שמתכוונים להרגך, זאת על פי עקרון "הבא להורגך השכם להורגו" (סנהדרין ע"ב).
דמותו של עלי עבדול - מיעוטים וזהות
דמותו של עלי עבדול המהגר הפקיסטני עוררה דיון נוסף בשרשורים שהתפתחו ברשת. עלי מתואר כאדם תמים וישר, שמאמין בטוב אך נתון לניצול, תכונות שהגולשים טענו שמזכירות מאפיינים של דמויות יהודיות היסטוריות שנרדפו או נוצלו בשל היותן "האחר". הדיון סביבו מדגיש את החוויה המשותפת של קבוצות מיעוטים, תחושת חוסר השייכות והפגיעות - תמות שמוכרות היטב מההיסטוריה היהודית ומהחיים העכשוויים.
תשובה, חרטה וגאולה מוסרית
נושא נוסף שעלה הוא מושג התשובה - חרטה, תיקון עצמי וחיפוש אחר גאולה מוסרית. גיבור הסדרה, סונג ג'י-הון, עובר מסע פנימי של חרטה ובחירה מחודשת, תהליך המזכיר את עקרונות התשובה והכפרה היהודיים במיוחד סביב חגי תשרי. הסדרה אינה מייצגת את המושג במובן הדתי, אך הדיון סביבו מעשיר את הפרשנות התרבותית ומדגיש את המורכבות המוסרית שבה.
בסופו של דבר, "משחק הדיונון" לא מנסה להיות משל יהודי וגם לא מבקשת ללמד הלכה או מוסר יהודי, ובכל זאת היא מצליחה לגעת בעצבים החשופים של החברה המודרנית של יהודים ולא יהודים כאחד, ולגרום לנו לשאול שאלות קשות על ערך החיים, גבולות המוסר והמחיר שאנחנו מוכנים לשלם כדי לשרוד.
הדיון שהתפתח סביבה, במיוחד בהקשר היהודי, חושף עד כמה הסיפורים הגדולים של האנושות - דיכוי, הישרדות, חרטה וצדק, ממשיכים להדהד גם בתוך בידור עכשווי. אולי דווקא בגלל שהסדרה לא נכתבה בעברית ולא נגעה במפורש בזיכרון היהודי, היא מצליחה להאיר באור חדש את הפחדים, הדילמות והתקוות שמלווים אותנו ומזכירה לנו שכולנו בסופו של יום משחקים באותם משחקים אנושיים גם אם הכללים משתנים והזירה מתחלפת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו