"יש פה משהו אמיתי שאין לו תחליף": העולים שבוחרים להישאר בישראל למרות הכל

מתקפת השבעה באוקטובר, המלחמה הבלתי פוסקת בעקבותיה וכעת גם המלחמה עם איראן - כל אלה קשים לכולנו. אך עבור עולים חדשים, רבים מהם צעירים שלא מכירים עדיין את ישראל ולא הורגלו למצבים מסוג זה במקומות שבהם גדלו - מדובר בהתמודדות מאתגרת במיוחד. כזו שמעלה גם לא מעט דילמות ושאלות מהסביבה.

חלק מאותם עולים החלו לעבוד בצוות הגיוס והרישום של ״החוויה הישראלית״, חברת בת של הסוכנות היהודית המפעילה תכניות חינוכיות בישראל לצעירים יהודים מרחבי העולם. שלושה מהם לאחר שהשתתפו בעצמם בתכנית ״מסע מורים״ ש״החוויה הישראלית״ מפעילה. מדי שנה משתתפים בתוכניות אלו אלפי צעירים מיותר מ-60 מדינות, דרך מסלולים הכוללים התנדבות, גרעיני עלייה, תוכניות רופאים צעירים ופרויקטים של חוסן והסברה.

"יש ימים שאני תוהה האם זו הייתה החלטה נכונה"

כעת, חרף המלחמה וחוסר הוודאות, אותם עולים ממשיכים לעבוד בארגון ונמצאים בקשר הדוק עם מועמדים פוטנציאליים בחו"ל. אחד מהם הוא מנשה רוזואו בן ה-26, שהגיע ארצה מקייפטאון בדרום אפריקה. לפני שלוש שנים הוא לקח חלק בתוכנית של "מסע מורים" המיועדת למורים, וכיום הוא מתגורר בת"א ועובד כמגייס משתתפים לתוכניות החוויה הישראלית. למרות שאמו דרום אפריקנית והוא לא גדל עם אביו הישראלי, מנשה שמר על זהות יהודית.

"התחושה הפנימית שמניעה אותי היא האהבה לעם היהודי, לקהילתיות שלו והאנרגיה של ישראל שבאמת אין באף מקום בעולם. זה למה בכל יום מחדש אני מתיישב מול המחשב וממשיך קדימה בעבודה. יש ימים שאני תוהה האם זו הייתה החלטה נכונה, אבל עמוק בפנים כך אני חושב. מניסיון, בישראל הרבה יותר בטוח מאשר בדרום אפריקה", הוא אומר.

המלחמה עם איראן מדאיגה את אמו של מנשה, אנה, ששומרת על קשר קבוע עם בנה היחיד: "היא מתקשרת כל הזמן. אני תמיד מעדכן שאני מוגן כשצריך. אמא דואגת, אבל היא יודעת מה המשמעות של ישראל עבורי והיא רוצה שאני אהיה שמח".

עוד הוא מספר כי "למרות המצב, אני עובד כרגיל, אמנם מהבית. גם אחרי השבעה באוקטובר חזרנו מיד לעבודה והמשכנו בדיוק באותו אופן. הגישה שאני תמיד בוחר לעבוד בה היא גישה אישית מול כל המועמדים. זה יוצר אצלם תחושת ביטחון כבר מתחילת התהליך".

מנשה גם משתף מה הספיק ללמוד על הישראלים. "אצל ישראלים, כשמשהו קורה כולם מאוחדים, כמו משפחה. הייתי שלשום בטיילת בת"א וראיתי אנשים רצים, משחקים כדורעף ונהנים. השינוי המהיר בין לשבת במקלט לבין זה הוא מאד ישראלי בעיניי. עולים לא מורגלים בזה. אני מכבד את הישראלים על הכוח האדיר שיש להם. הגישה החיובית של ישראלים מפליאה בעיניי".

לשאלה מה היה ממליץ לצעירים יהודים שרוצים לעלות אך חוששים מהמצב, משיב מנשה כי עדיף להתמקד בעיקר: "צריך להיצמד לקהילות ולשייכות. זה מה שיעזור לעבור את זה. גם קייתלין ג'נר שהייתה כאן עכשיו אמרה כמה היא הרגישה מבורכת להיות כאן למרות הכל. הכל עניין של פרספקטיבה. האופן שבו בוחרים לראות דברים, זה גם מה שיקרה בפועל".

"אני מחפש משמעות - ואת זה מצאתי כאן"

סם פלדרמן, בן 25 מלוס אנג'לס, תמיד הרגיש קשר עמוק לישראל. אחרי שסיים תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת אריזונה, הוא מצא את הדרך לחיבור הזה דרך תוכנית "מסע מורים" של החוויה הישראלית, במסגרתה הוא לימד אנגלית בבתי ספר ברחבי הארץ.

למרות המלחמה, בספטמבר 2024 השלים את תהליך העלייה. כיום הוא מתגורר בת"א, עובד בצוות הרישום של הארגון ומלווה צעירים מרחבי העולם בדרכם לישראל. "יש רגעים של חוסר ודאות, אבל אני מרגיש שיש לי כאן שגרה, קהילה וסביבה תומכת. גם כשלא הכל פשוט", הוא משתף. "יש משהו בלתי מוסבר בתחושת השייכות שישראל נותנת לי. אפילו בתקופות של מתיחות, יש בי ידיעה פנימית שאני במקום הנכון. זה לא קל, אבל אני מחפש משמעות, ואת זה מצאתי כאן".

סם מספר כי "המשפחה שלי בלוס אנג'לס דואגת כל הזמן, במיוחד עכשיו. הם שואלים למה לי להישאר, ואני מנסה להסביר להם שזה לא רק מקום מגורים, זו תחושת שליחות. אני מרגיש שיש לי מה לתרום כאן.

"בתור מי שלא גדל כאן, כל אזעקה מרגישה יותר חזק. אין את האדישות או השגרה שיש לפעמים אצל ישראלים. אבל באותה נשימה, אני גם מרגיש שהקהילה כאן מחזיקה אחד את השני, ויש בזה משהו שנותן ביטחון".

העצה שסם בוחר לתת לצעירים יהודים שמתלבטים לגבי עלייה בימים כמו אלה, היא לא לתת לפחד להוביל אותם: "תבואו, תראו ותחוו בעצמכם. לא הכל פשוט, אבל יש פה משהו אמיתי שאין לו תחליף. והכי חשוב – אתם לא לבד. יש פה אנשים שעברו את זה לפניכם, שילוו ויתמכו".

סם מסכם: "אני רוצה להזכיר לישראלים כמה השראה הם נותנים ליהודים בכל העולם - גם כשהם שוכחים את זה בעצמם. אני בחרתי לחיות כאן כי ראיתי את הערכים, את האנשים, את הרוח שלא נכנעת. דווקא עכשיו, כשקשה – זה הזמן לזכור כמה עוצמה יש להם".

"גם המשפחה הבינה שזה לא סתם - זו בחירה עמוקה"

מישל קוני בת ה-25 עלתה לארץ מקנדה בעקבות תוכנית המורים. לאחר שסיימה לימודים עבדה כמורה ליוגה, אך חיפשה חוויה עמוקה יותר. היא הצטרפה לתוכנית "מסע מורים" באוגוסט 2023 והגיעה לבת ים, שם לימדה אנגלית בבתי ספר יסודיים. שבועות ספורים לאחר שהגיעה, פרצה המלחמה. ההורים בקנדה הפצירו בה לחזור, אך מישל לא הייתה מוכנה להיפרד מישראל.

בנובמבר 2024 עלתה באופן רשמי. כיום היא מתגוררת בפלורנטין עם בן זוגה רן. מישל הצטרפה לצוות הגיוס והרישום של "מסע קריירה" - תוכנית של החוויה הישראלית שמביאה צעירים יהודים אחרי תואר ראשון לישראל למסלולים מקצועיים.

באשר למה שמשאיר אותה בישראל, מישל עונה מהלב: "אני פשוט מרגישה שייכת. גם כשלא היה לי פה עבר ולא הכרתי אף אחד. דווקא כשקשה, התחושה של משמעות מתחדדת. אני מרגישה שאני חלק ממשהו גדול ממני, ואני לא יכולה לעזוב את זה. לא עכשיו".

היא משתפת כי "ההורים שלי מאוד דאגו, במיוחד כשפרצה המלחמה והתחננו שאחזור. כמעט נשברתי. נסעתי לאירופה, אבל אז הבנתי שברגע שאחזור לקנדה אולי לא אמצא את הכוחות לשוב לפה. ידעתי שהלב שלי בישראל. עם הזמן, גם המשפחה הבינה שזה לא סתם - זו בחירה עמוקה.

"אני מרגישה שהרבה ישראלים למדו איכשהו 'לחיות עם זה', אבל לנו כעולים זה לפעמים מציף יותר. מצד שני, אולי דווקא בגלל זה אנחנו מביאים רעננות אחרת. עיניים חדשות, רגש חשוף, פחות ציניות. אני לומדת כל יום משהו מהתגובות של הסביבה, וגם על עצמי. אני מבינה את הפחד. הוא אמיתי. אבל אני גם יודעת שהשייכות שאני מרגישה כאן שווה הכול".

ליהודים צעירים שמתלבטים לגבי עלייה היא אומרת: "תבואו עם ראש פתוח, עם לב אמיץ, ואל תתנו לפחד להכתיב את הדרך. ישראל זו לא רק כותרות. זו קהילה, זו זהות, זו תחושת בית שלא הרגשתי בשום מקום אחר. אני בחרתי להיות כאן דווקא עכשיו, כי אני מאמינה במדינה הזו, באנשים שבה. על הישראלים לא לשכוח לרגע כמה הם חשובים, וכמה השראה הם מעניקים לנו כעולים".