העיר הכי מקודשת: איך הפכה ירושלים לסמל עבור דתות רבות?

יום ירושלים ממש כאן, והחגיגות בישראל על שחרורה של העיר מצויינות בשורת טקסים ברחבי העיר. על רקע החגיגות הללו, רצינו להבין טוב יותר את הקביעה שירושלים קדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם. האם אכן העיר קדושה באותה מידה לשלוש הדתות? והאם יש עוד דתות או קבוצות נוספות שקידשו את העיר?

לשם כך שוחחנו עם שני מומחים לדתות ולקשר שלהן אל העיר: פרופ' אייל בן אליהו מאוניברסיטת חיפה וד"ר דניאלה טלמון-הלר מאוניברסיטת בן-גוריון.

יהדות: קדושה שהתפתחה בהדרגה

בראשית דבריו מציין פרופ' בן אליהו כי אפילו ביהדות, ירושלים התקדשה בתקופה מאוחרת יותר מכפי שנוטים לחשוב, וכי התהליך היה איטי.

"במקרא, בחמשת חומשי תורה, ירושלים לא מוזכרת כלל. זו נקודה מעניינת שבה התורה והקוראן שווים — כי בשניהם העיר לא מוזכרת. המקום הראשון שבו מוזכרת ירושלים הוא בספר יהושע, אבל גם שם אין יחס מיוחד לעיר. הפעם הראשונה שהיא מתקדשת היא כשדוד המלך מעלה אליה את ארון הברית. אחריו שלמה המלך בונה בה את בית המקדש. אחרי כן, בספר דברי הימים ב', מוזכר שבית המקדש נבנה על הר המוריה. ההערה הזו זורקת אותנו לסיפור עקדת יצחק ויש בכך תוספת לקדושתה של העיר".

פרופ' בן אליהו מוסיף כי לאחר תקופת התנ"ך, נשאל מדוע ירושלים כמעט לא נזכרת בו. הרמב"ם ענה כי העיר הוסתרה כדי למנוע מריבות בין השבטים, וכדי שאומות העולם לא ירצו לכבוש אותה. גם חז"ל בתקופת בית שני ואחריה העצימו את קדושת העיר וקבעו מעגלים סביבה: הר הבית כקדוש ביותר, אחר כך העיר כולה, ולבסוף — כל ארץ ישראל.

נצרות: קדושה בעייתית, פוליטית ומורכבת

פרופ' בן אליהו מדגיש כי קדושתה של ירושלים עבור הנצרות נקבעה ממניעים פוליטיים: "כשבודקים את היחס הנוצרי לירושלים, רואים שהוא מאוד מורכב. ירושלים הרי דחתה את ישו כמשיח, והוא גם ניבא על חורבנה. ישו נצלב בעיר ואף לא ישן בה כשהגיע. הנצרות עוצבה בגליל — ולכן עד היום האפיפיור אינו ישן בירושלים כשמבקר בארץ. הנוצרים מדברים על ירושלים של מעלה. מי שבכל זאת קידש את העיר, בעיקר מסיבות פוליטיות, היה הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס, שבתקופתו התגלה מקום צליבתו של ישו בכנסיית הקבר".

ד"ר דניאלה טלמון-הלר מוסיפה: "תהליך קידוש העיר החל בגלל שישו פעל ונצלב בה. הלנה, אמו  של קונסטנטינוס, גילתה בדרך של נס את מקום הצליבה והצלב שעליו נצלב. היא בנתה את הכנסייה במקום. בתקופה זו הנצרות לא התעניינה בהר הבית, אולם כשהצלבנים הגיעו, הם ראו את מבני האסלאם בהר הבית - כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא - וניכסו את המקום לעצמם. בתחילה שכן שם מלך ירושלים, ואחר כך מסדר הטמפלרים. נוסף על כך, הקדושה הנוצרית התחזקה גם עם קביעת דרך הייסורים (ויה דולורוזה), שבה צעד ישו עד הצליבה, על ידי המסדר הפרנציסקני בתקופת הממלוכים".

אסלאם: קדושה מיידית אך שונה בין הזרמים

באשר לאסלאם, מציינת ד"ר טלמון-הלר כי קדושתה של ירושלים היתה מיידית מראשית האסלאם: "ירושלים אמנם לא מוזכרת בקוראן, אך היא הייתה כיוון התפילה הראשון של מוחמד במשך 12 השנים הראשונות. כבר בשנת 692 נבנתה כיפת הסלע, ולאחר מכן גם מסגד אל-אקצא — שניהם בפאר רב. ירושלים היא השלישית בקדושתה באסלאם, אחרי מכה ומדינה, ולכן ישנה עלייה לרגל אסלאמית והשקעה מתמשכת בפיתוחה מצד השליטים המוסלמים".

עם זאת, בקרב השיעים היחס שונה: "אצל השיעים יש ריכוז סביב קברי האימאמים, צאצאי מוחמד. מקום קבורתו של בנו של האימאם עלי — בעיר כרבלא — נחשב בעיניהם קדוש יותר מירושלים, ואף יש רמזים לכך שהוא קדוש ממכה. לכן, השיעים מקדישים פחות תשומת לב לירושלים".

דתות וכתות נוספות: גם המורמונים והאמריקנים הקדימו לבוא

מעבר לשלוש הדתות המונותאיסטיות, מתברר שיש גם זרמים נוספים, בעיקר כאלה שפרשו מהנצרות, שמקדשים את ירושלים.

פרופ' בן אליהו מסביר: "המורמונים, כת חצי-נוצרית חצי-אלילית (שבהם יש ריבוי אלוהויות), קידשו את ירושלים. הם ניסו להתיישב בה לאורך השנים, בין היתר משום שלפי מסורתם, מייסדי הדת יצאו מירושלים לארצות הברית. לכן העיר מסמלת עבורם רעיון רוחני. בנוסף, יש גם שיקול פרקטי: גורמים שהייתה להם אחיזה בעיר זכו לתרומות רבות ועלייה לרגל".

עוד מוסיף בן אליהו: "הייתה גם כת פרוטסטנטית אוטופית אמריקנית-שבדית שפעלה בעיר בתקופה העות'מאנית — 'המושבה האמריקנית' (אמריקן קולוני). הקבוצה הזו, שפעלה במאה ה-19, דגלה בשוויון רכוש ובמשטר פנימי נוקשה. בהמשך, היא התפזרה, וצאצאיה מחזיקים כיום במלון אמריקן קולוני המפורסם בעיר".