רוב חברי תנועת ההשכלה היו חילונים? תחשבו שוב

תנועת ההשכלה היהודית, שצמחה במרכז אירופה במאה ה-18, כללה בשיאה כ-600 אינטלקטואלים. רובם המכריע היו יהודים שומרי תורה ומצוות, שראו הלימה בין ערכי הרציונליזם והאוניברסליזם של תנועת הנאורות לבין ערכי מסורת ישראל.

לא רק המשכילים הראשונים כמו ישראל מזמוטץ' ורפאל הלוי מנובר נמנו עם שומרי המצוות, אלא גם דמויות מפתח כמשה מנדלסון, יצחק אייכל ונפתלי הרץ וייזל. עבור אישים אלה, המחויבות להלכה והזיקה למסורת לא היו רק פרקטיקה חיצונית, אלא מרכיב מהותי בזהותם.

איך הפכו משכילים מחויבי הלכה לסמל החילון?

הסוציולוג קזנובה (Casanova) מלמד אותנו שחילון אינו רק צמצום הפרקטיקה הדתית, אלא גם ערעור על שליטת הממסד הדתי. המשכילים קראו תיגר על המודל המסורתי שהציב בראש הפירמידה החברתית את התלמיד חכם ש"מילא את כריסו בש"ס ובפוסקים". הם הציעו מודל חלופי של אדם משכיל, המשלב ידע תורני עם ידע מדעי ותרבותי רחב. למרות שחלקו את אותם עיקרי אמונה ומצוות, עצם הניסיון לייצר חלופה ממסדית נתפס כאיום על המונופול הדתי. למותר לציין כי כל קשר לשאלה העכשווית של הגיוס לחרדים איננו מקרי בהחלט.

בנוסף, היה מיעוט קטן בקרב המשכילים שעבורו החיבור לנאורות היה תחנת מעבר להיטמעות בחברה הכללית. כך למשל, הפילוסוף שלמה מימון, שהגיע לברלין בחסותו של מנדלסון, סיים את חייו כאדם חילוני מנותק משורשיו. וכמו במקרים רבים אחרים, קל היה לצבוע את הקבוצה כולה בצבעי שוליה הקיצוניים.

הפרדוקס הבין-דורי

האתגר המשמעותי ביותר היה במעבר הבין-דורי. אנשי דור המייסדים של תנועת ההשכלה גדלו בעולם שבו שמירת מצוות הייתה נורמה קהילתית מחייבת, והם הוסיפו עליה קומה שנייה של חיבור לתרבות אוניברסלית. אולם הדור הבא נולד למציאות היסטורית שונה לחלוטין - עולם של צמצום האוטונומיה הקהילתית, שבו שמירת מצוות הפכה מנורמה מחייבת לבחירה אישית. התמורות הללו הקשו מאוד על העברת "המקל" של המחויבות הכפולה - לתורה ולרציונליזם.

מסתבר שאפשר ללמוד לא מעט על אתגרי החינוך במאה ה-21 מהניסיון של המאה ה-18. האם נצליח היכן שהם התקשו?

הרב ד"ר אליעזר שריאל, ראש החוג להיסטוריה במכללה האקדמית לחינוך שאנן בחיפה.