היהודים ירצו לשכוח: ההיסטוריה האנטישמית של האפיפיורים בשם "ליאו"

עם עלייתו של האפיפיור החדש לכס הקדוש בשם"ליאו ה-14", חוזר לשולחן ההיסטוריה אחד השמות הטעונים והעתיקים ביותר בכנסייה הקתולית. זהו האפיפיור ה־14 בשם "ליאו" - שם שמעלה מיד זיכרונות של רדיפות, פיוסים, עימותים וניסיונות להבנה - בעיקר כלפינו, היהודים.

הראשון מביניהם, ליאו ה-1 (440–461), היה מהאפיפיורים הדומיננטיים הראשונים, שהתווה את תפיסת עליונות הכס הקדוש. תורתו העמידה את הכנסייה כממשיכת דרכו של עם ישראל – תפיסה שהיו לה השלכות ישירות על יחס הדורות הבאים לעם היהודי.

האחרים הלכו בדרכים שונות. ליאו ה-9 היה מהוגי הרפורמה הקלריקלית (עיגון עליונות סמכותו הדתית של האפיפיור), ובימיו החלה הקרקע הרעיונית למסעות הצלב, שהביאו לאסונות קשים על העם היהודי.

ליאו ה-10, בנו של לורנצו דה מדיצ'י (מחשובי הפוליטיקאים בתקופת הרנסנס), היה פטרון האמנות בתקופת הרנסנס, אך עצם שתיקתו לנוכח גזירות נגד יהודים אפשרה לא מעט התנכלויות כלפיהם.

ליאו ה-12 (1823–1829), היה אחד האפיפיורים האנטישמיים ביותר בעת החדשה ומי שהתבלט כמי שהחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור, במובן הרע של המילה: הוא חידש את הגטו היהודי ברומא, אסר על יהודים עיסוקים מסוימים, ואף כפה עליהם להשתתף בדרשות מיסיון שבועיות.

האחרון ששימש בתואר לפני יותר ממאה שנה היה ליאו ה-13 (1878–1903) – אולי האפיפיור הראשון במאה ה-19 שגילה ניצני סובלנות אמיתית כלפי היהודים. הוא נחשב מהוגי "הקפיטליזם החברתי", עודד הגנה על זכויות המיעוטים, ואִפשר לראשונה שיח בין אנשי דת קתולים למלומדים יהודים.

כמחווה אליו, בחר האפיפיור הנוכחי את שמו: ליאו ה-14. יש בכך משום אמירה הממשיכה את השינוי שעוברת הכנסייה במאה האחרונה ביחסה כלפי העם היהודי. ועדיין, כשנוברים מעט אחורה, מגלים כאמור היסטוריה אפלה.

בחירת שם היא סמל ובמקרה של האפיפיור - היא נושאת בחובה אחריות. אחריות של מי שממשיך את דרכו של מי שגילה לראשונה יחס סובלני כלפי היהודים - אך גם מהדהדת את דרכם של אנטישמים יודעים לשמצה. דווקא מתוך מודעות לעבר האפל הנושא בחובו שם זה, האחריות הניצבת בפני האפיפיור החדש, מנהיגם של 14% מתושבי הפלנטה, היא להבטיח שלעולם לא עוד.