מה דינו של מי שלא עומד בצפירה? הלכות יום הזיכרון ויום העצמאות

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות ה-77 למדינת ישראל מביאים איתם מספר הלכות חדשות שנקבעו עם קום המדינה וראשית גאולת עם ישראל. כדי להבין ולהרחיב בהלכות האלו שוחחנו עם הרב דוד סתיו יו"ר ארגון רבני צהר, ורב הישוב שוהם.

"ביום העצמאות אנו מודים על הנס שקרה לנו ולכן בבוקר אנחנו אומרים הלל שלם עם ברכה. כמובן אנחנו לא אומרים תחנון או מבטאים אבלות ביום הזה", אומר הרב סתיו ל"ישראל היום". הרב סתיו הוסיף וציין עוד כי "מערב יום העצמאות, מצהרי יום רביעי, אפשר להסתפר ולהתגלח לקראת החג שנכנס בערב".

שאלנו את הרב גם על ההלכות שיש ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וכן על ההתנגדות של הציבור החרדי בישראל לעמידה במהלך צפירת הזיכרון, בטענה שמדובר בהליכה בחוקות הגויים המנוגדת לרוח ההלכה.

"ביום הזיכרון אסור לחגוג אירועים שמחים כמו ימי הולדת, מסיבות, בר מצווה וכדומה. זה הוא יום עצוב שנקבע על ידי המדינה וחובה על כולנו להתייחד עם הנופלים שמסרו את נפשם על תקומת ישראל. בנוסף לכך בוודאי שצריך לעמוד בצפירה והטענה החרדית נגד העמידה הזו מופרכת משלוש סיבות.

"ראשית, אין טקס דומה של זיכרון אצל אומות העולם ולכן לטעון שזו הליכה בדרכי הגויים זו טענה לא נכונה. בנוסף לכך מותר לקחת מהגויים בעולם דברים ראויים וטובים. שהרי גויים לובשים חולצות, חליפות עסקים מהודרות ועוד ועוד וכי לכן אנו לא נלבש את הבגדים האלו ולא נסתובב בצורה מכובדת?

"מעבר לשני הטעמים האלו הטעם החזק והחשוב ביותר הוא שלא לפרוש מהכלל. עם ישראל קבע כי הצפירה היא רגע התייחדות לאומי ואישי עם הנופלים. לכן מי שלא עומד בצפירה חל עליו הכלל החריף מאד של הרמב"ם והשולחן ערוך: פורש מדרכי הציבור. שני הראשונים האלו ולא רק הם, התבטאו בחריפות גדולה מאוד ביחס לאלו שפורשים מדרכי הציבור וכיון שמדובר בדברים חריפים מאד לא אזכיר אותם כאן במפורש. אבל אני חייב לציין כי על החרדים שלא עומדים בשעת הצפירה חל הכלל הזה", מסכם הרב.

הביטויים החריפים עליהם רמז הרב סתיו מופיעים בהרחבה ברמב"ם בהלכות תשובה פרק ג'. שם כותב הרמב"ם דברים חריפים וקשים מאוד: "הפורש מדרכי ציבור: אף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל, ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ, וכאילו אינו מהן - אין לו חלק לעולם הבא".

כלומר, מי שמוציא את עצמו מנוהגי עם ישראל יוצא למעשה מהעם ואינו זוכה להיות חלק ממנו ומאבד את עצמו מהעולם הבא. גם רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, מתייחס בחיבורו זה לפורשים מדרכי ציבור ואומר דברים חריפים: "כל הפורשים מדרכי צבור אין מתעסקין עמהם לכל דבר (בעת המוות שלהם, א.ג) אחיהם וקרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שאבדו שונאיו של מקום שנאמר הלא משנאך ה' אשנא וגו'".