כך חג הפסח מסמל את הכלכלה היהודית

במקור איסורי חמץ בפסח היו מצווה חברתית-כלכלית. הם העניקו ביטחון תזונתי בתקופה הקשה של השנה החקלאית. המקרא דורש שהחגיגה תבוא יחד עם אחריות חברתית.

חג המצות הוא חג העבדים המשוחררים שיצאו ממצרים. החג מלווה בסל חוקים המגנים על החלש מפני רעב ועבדות. בשביל להבין את חוקי "חג המצות" צריך להבין מעט את תפריט המזון ולוח השנה החקלאי של תקופת המקרא. למדתי את הפירוש שאציג כאן מר' אלישע אינצ'לוביץ'.

אבותינו אכלו בעיקר לחם. בעבר לא היו מקררים ואת כל הדגן שקצרו באביב שמרו במחסן, שהיה אמור להספיק לכל השנה. ככל שהחודשים עוברים המחסנים מתחילים להיגמר, יש פחות היצע בשוק ולכן המחירים מטפסים. המשמעות היא שבאביב מחיר החיטה היה זול. ובסוף החורף מחיר החיטה היה יקר.

כלכלה יהודית מאפשרת שוק חופשי. התורה מתערבת בשוק במקום בו יש סכנה לעושק. רגע לפני פסח השוק רגיש מאוד ויש ההזדמנות להעלות מחירים ולעשוק את מי שאין לו מה לאכול. איסורי חמץ נועדו למנוע עושק בתחום ביטחון המזון. אם יעלו בעלי המחסנים את המחיר - למי שאין מחסן משלו, לא תהיה ברירה אלא לקנות קמח בכל מחיר. כולל למכור את עצמו או את ילדיו לעבודות.

חג הפסח תמיד בעונת ה"אביב", הזמן בו מתחילים את הקציר.
לחם "חמץ" הוא לחם מקמח חיטה, תפוח וטעים, שהוספו לעיסתו שמרים. לעומתו "מצה" היא לחם שלא תפח, שהוא פחות טעים ופחות יקר, כלומר לחם של עניים. מצה יכולה להיות מקמח חיטה (ללא שמרים) או מקמח שעורה. קמח שעורה לא טופח טוב והיה נחשב לפחות מזין ופחות טעים ולכן גם פחות יקר.

איך הכינו שמרים בעולם העתיק? היו מפרישים חלק מהבצק ונותנים לו להרקיב בערך 7 ימים. הבצק שהחמיץ שימש כמשמרים ונקרא "שאור" – השאור שבעיסה הוא שמתפיח אותה. לסיכום, יש פער כל השנה במחיר בין המוצר היקר "לחם" העשוי מחיטה ושמרים - למוצר הזול "מצה" העשוי בדרך כלל משעורה.

התורה מצווה שאסור לקצור את התבואה של השנה החדשה לפני פסח. כלומר אי אפשר לצאת לשוק מוקדם ולמכור תבואה חדשה. יוצא שביום תחילת הקציר, יום לאחר פסח, כל התבואה של השנה הקודמת תאבד את ערכה.

התורה מונעת בזבוז מזון ומעודדת את בעלי המחסנים להיפטר מהתבואה הישנה. למכור בזול לפני פסח בסוג של "מכירת חיסול" לסוף עונה. התוצאה - המחיר ירד ופחות עניים יגיעו לכדי סכנת רעב.
בנוסף התורה מצווה להשבית שאור (לוקח שבעה ימים להכין חדש) לכן כל הפסח אין לחם חיטה משובח ויקר ומחיר קמח החיטה ירד.

יוצא שבליל הסדר יושב העשיר בעל המחסנים עם בניו ובנותיו ומסביר להם שפעם בשנה לא אוכלים לחם משובח, אלא דווקא הערב בחג החירות אנחנו אוכלים מצות – שהן לחם עוני. וזה כי היינו עבדים ואלוהי העברים הוציא אותנו ממצרים. הוא ציווה אותנו לזכור, לדאוג לעניים שבדורנו וזכינו אנחנו לקיים את מצוות פסח ולהיות שליחי מצווה.

באותו ערב יושב העני עם בניו ובנותיו ומסביר להם שהם אוכלים אחת לשנה מצה מחיטה – שהיא לחם חירות. הוא מספר שהיינו עבדים במצרים ואלוהי העברים הוציא אותנו לחירות. וגם היום הוא דואג לנו וציווה שיהיה לנו מה לאכול בסוף השנה ולא נמכור את עצמנו לעבדות. לא רק שאלוהים העניק לנו חירות הוא גם דואג לנו לשובע.

התורה היא תורת חיים. בחיים תמיד יהיו עשירים ועניים. אבל לא חייבים להיות עושקים ונעשקים, חוגגים ונרמסים. פסח הוא סמל לכלכלה היהודית שמעודדת חירות עם אחריות, ערבות והכרות הטוב.

הכותב הוא סופר ופעיל חברתי, מחבר הספר "פרויקט גן עדן" העוסק בשאלות של אמונה וטכנולוגיה.