ליל הסדר מתקרב אלינו במהירות ולמעשה נחגוג אותו באירועים משפחתיים גדולים במוצאי השבת הבאה (12.04). אלא שמעבר לליל הסדר עצמו, גם השבת הקודמת לפסח נחשבת לחשובה מאד בלוח השנה העברי והיא זכתה לשם "שבת הגדול". השם המכובד הזה מעלה את השאלה - במה גדולה השבת הזו? מה קרה בה שבגללו זכתה היא דווקא, לשם החריג הזה?
שאלת השם המיוחד של השבת הזו, כך מתברר, העסיקה כבר את הקדמונים שתהו למקור השם. בתקופתו של פרשן המקרא והתלמוד הנודע, רש"י (רבי שלמה יצחקי), מוזכרת השאלה למקור השם המיוחד הזה, תוך ציון העובדה שכך נוהג הציבור לקרוא לשבת הזו.
התמיהה סביב השאלה היא שהרי כל השבתות לאורך השנה שוות מבחינת החשיבות שלהן ועל כן - מדוע נקבע השם החריג הזה?
כך או כך, העיסוק בשאלה הזו בתקופתו של רש"י מלמד שכבר לפני 900 שנה זה היה השם המקובל לשבת זו. מעבר לכך, רש"י פעל במקביל לסיום פעילות גאוני בבל, שהנהיגו את עם ישראל במשך כ-500 שנה אחרי חתימת התלמוד.
נראה שהשם היה מוכר לקהילות היהודיות הגדולות בבבל שקדמו לימי רש"י ואם כן מקור השם המיוחד הזה הינו קדום מאוד ומגיע ככל הנראה לפחות עד ימי תקופת הבית השני. מנגד חשוב לציין שחיפוש אזכור לשם הזה במקורות קדומים לתקופת רש"י הסתיים ללא שום ממצא. קרי אין במקורות מתקופת המשנה, התלמוד, הסבוראים והגאונים אזכור לשם הזה.
האם השם הוא העתקה מהנצרות הקדומה?
השאלה הזו גרמה לחלק מהחוקרים לטעון כי מדובר למעשה בהעתקה מהנצרות. המקורות הנוצריים הקדומים מציינים שישו הנוצרי נצלב ביום שישי, ערב פסח, וגופתו הורדה מהצלב למחרת קרי בשבת. משום כך נקראה שבת זו שבת הגדולה וזה המקור לשם.
אלא שבמקורות הנוצריים הקדומים השבת הוזכרה כגדולה דווקא משום שפסח צוין אז בשבת עצמה. קרי השבת נקראה גדולה משום הפסח ולא שהשם הזה קשור אל השבת בצורה ישירה.
הטענה הזו הביאה את החוקרים להביא מקורות נוצריים אחרים מאוחרים יותר מימי מחברי ספרי הבשורה. המקורות האלו הנם מאזור 400 שנה לספירה. במקורות שונים אלו מוזכר השבוע שלפני הפסח ואחר כך השבוע שלפני הפסחא, כ"שבוע הגדול", כאשר מכך גם נגזר שמה של השבת לפני פסח שזכתה לשם "שבת הגדול".
על פי העמדה הזו, השם "שבת הגדול", הושאל על ידי קהילות ישראל מהנצרות, בתקופה יותר מאוחרת, כאשר אחרי ההשאלה הזו הוכנסו טעמים רוחניים יהודיים שהסבירו את גדולת השבת הזו דווקא.
שם לכל השבתות שלפני החגים
במקורות קדומים בהם התלמוד, מצוין שבשבתות הרגל, לא היו מקשים התלמידים על הרב האמורא שדרש וזאת כדי שלא לבלבלו בעת שהוא דורש בהלכה לפני כל הציבור.
בהקשר לכך מסביר הפרשן היהודי-איטלקי מהמאה ה-12 רבינו שלמה בן היתום כי "בשבת הגדול שלפני פסח ועצרת (שבועות) וראש השנה וסוכה לא הוה מקשי ליה (לא היה מקשה לו) כדי לא להביך את מורו".
כלומר, השם "שבת הגדול" ניתן לכל אותן שבתות שהיו לפני החגים בהם הרב היה דורש בהלכות החג ולכן הן צויינו כשבתות גדולות קרי ששוהים בהן יותר בבית הכנסת.
הסבר דומה מובא בהגדה שערך בשעתו הרבי מליובאוויטש, מנהיג חסידות חב"ד. בהגדה הזו מציין האדמו"ר כי "במחזור ישן כתב-יד נמצא דגם שבת שלפני שבועות נקרא שבת הגדול, וכן שבת שלפני ראש השנה. ויש לומר שקראו שם זה לשבתות אלו מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח, שגם הם באים לפני יום טוב".
גם מקור קדום יותר הספר שיבולי הלקט, מפרש בצורה דומה: "לפיכך נקרא שבת הגדול שבת שלפני הפסח, וכן נהגו לקרות שבתות לשלש (שלפני) רגלים".
מקורות קדומים נוספים מציינים בצורה סתמית שגם שבת לפני שבועות נקראת "שבת הגדול". למעשה נראה ממספר גדול של מקורות יהודיים עתיקים כי מלכתחילה היו מספר שבתות גדולות לאורך השנה והשם שרד רק ביחס לשבת שלפני פסח.
ההסברים האלו מאפשרים לתת סיבה אחרת לשמה של השבת הזו. למעשה מלכתחילה היה נהוג לקרוא לכל השבתות לפני החגים בשם "שבת הגדול", וזאת משום הפיוטים והדרשות המיוחדים שהיו נאמרים בהם.
לכן, גם לא מדובר בהעתקה מהנצרות משום שאז השם היה ניתן לשבת הקודמת לפסח. למעשה ניתן לטעון כי דווקא הנצרות העתיקה את השם וההעתקה הזו היא שיצרה בגלגל חוזר את ההדגשה דווקא של השבת הזו כשההדגשה של שאר השבתות שלפני החגים נשכחת לאט לאט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו