חזרנו מאושויץ, טרבלינקה ומיידנק לארץ אבותינו - הארץ המובטחת. נלחמתי והתמודדתי בגבורה אך בקושי ומורכבות מחד ומאידך נסוך בתחושת גאווה וזכות עצומה.
שאל כבר פרימו לוי בספרו: "התבוננו וראו הזהו אדם?"
חזרתי השבוע עם תלמידיי ממסע בקהילות שאינן ובמחנות ההשמדה וההרג בפולין. פעמים רבות עמדתי שם כרב משלחת בצה"ל והייתי גאה בעמי ובמורשתי. אך הפעם זה היה שונה.
לראשונה היינו שם ללא שורד שואה שישתף בזכרונות, בתחושות ובגבורת הרוח. אני נשארתי כדי להעביר את עדותם של השורדים ששפגשתי בעבר על אדמת פולין ושכבר כמעט ולא נשארו כדי לספר לנו את קורות עמנו.
תלמידיי עמדו מחובקים על חורבות המשרפות ושרו "והיא שעמדה... בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם" - והמילים קיבלו משמעות חדשה ועמוקה כשדמעות בעיני ומחנק בגרוני.
במילים "לכלותינו" נפתח בליבי שער זיכרון אל החודשים הארוכים במילואים, עת עסקתי במחנה שורה ובשטחי הלחימה יחד עם הצוותים בזיהוי וטיפול בנרצחי הטבח הנורא.
לא יכולתי להתנתק מהמראות ומהריחות, ממבט פניהם האימתני של מלאכי החבלה מלאי הרוע והאכזריות.
לנגד עיניי ריצדו דמויותיהם הקדושות של הנרצחים בהם זכינו לטפל - כמו גם המפגש הכאוב עם בני המשפחות שאיבדו את יקירהם.
לא יכולתי לשכוח את משאיות הקירור לשינוע חלב ומזון קפוא שעברו הסבה והיו עמוסות עד כלות בבני עמינו - גברים, נשים וטף - עוללים ויונקים, ממש בלי מטפאורה ציורית, שדמם נשפך כמים באכזריות רק בגלל היותם יהודים. שוב.
חשתי מחדש את העייפות מהעבודה הבלתי-פוסקת בשעות הבלתי-נגמרות, יחד עם הרצון להמשיך יומם ולילה את המשימה הקדושה ללא לאות - להביא את כולם לקבר ישראל בקדושה ובענווה.
שני מקומות, שתי תקופות. יש שיגידו שזה לא אותו סיפור, אך זו בהחלט אותה כוונה נוראה - לכלותנו ולהשמידנו.
אך גם ראיתי לנגד עיני את מימוש ההבטחה האלוקית - "והקב"ה מצילנו מידם".
עיניי שראו מקרוב את טוהר פניהם של הנרצחים, כמו גם את פני הרוע של האויב שעמד עלינו להשמידנו, לא הצליחו להתנתק מהמראות. המסע היה שונה וזר לא יבין זאת.
בין אושוויץ למחנה שורה נמתח גשר של המשכיות ועוצמה. בתוך הכאב והזיכרון אני רואה את חסדי השם, את העם המיוחד ששב לארצו ולמורשתו. זכיתי לראות דור של צעירים המחוברים ויונקים את כוחם ואת דרכם מיסודות אומתנו. לנגד עיני עומדים שותפיי לעבודת הקודש במחנה שורה, שהקריבו את הנפש וקיבלו בתמורה הרבה רוח, עוז ותעצומות יחד עם הלוחמים המסורים.
אני זוכה לראות בנס הגדול של עם ישראל שזוכה לנצח בגאווה ועוצמות של עם הנצח עד לביאת משיח צדקנו, כשקול הניגון המיוחד של רבי דוד עזריאל פסטיג עם המילות הכל כך פשוטות אך כה עמוקות מהדהדות באוזננו מטרבלינקה לירושלים: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהה אחכה לו בכל יום שיבוא".
"'כזה הוא אדם - אדם מן השורה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו