לביטוי "ערב רב" קרה משהו מפתיע. הוא כמעט לא מוזכר במקורותינו (לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה) ובכל זאת הוא הפך לשגור בפי כל, כולל בפיהם של פוליטיקאים מסוימים, שלא פעם בעת מחלוקת מרבים לזהות את ה"ערב רב" במחנה הנגדי, כמובן.
לידתו של הביטוי בספר שמות פרשת בא, כאשר התורה מתארת את מאורעות יציאת מצרים: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם..." (פרק יב, פסוקים לז-לח). מאז, הביטוי ערב רב לא מוזכר יותר, לא בחומש ולא בשאר ספרי התנ"ך.
רש"י מסביר שמדובר ב"תערובות אומות עובדי כוכבים של גרים". מתברר שכל מה שקדם ליציאה ובעיקר המכות ושאר המופתים, עשה רושם רב על המצרים ועל בני אומות אחרות שהיו במצרים וחלקם החליטו להצטרף לעם היוצא לחופשי. רש"י מכנה אותם "גרים", אך ברור שעדיין לא היה זה גיור פורמלי משום שהתורה טרם ניתנה.
הכוונה היא שקבוצות אלו העדיפו לנתק קשר עם בית העבדים המצרי ולקשור את גורלם עם העם היחיד שהצליח לשבור את מוסרותיו ויצא זה עתה להרפתקה החדשה במדבר. מה שמזכיר לנו קצת את ה"מתייהדים" בסוף מגילת אסתר, שהתגיירו "כי נפל פחד היהודים עליהם" – כלומר, לא ממש מתוך הזדהות ערכית עמוקה עם תורת ישראל.
גם בכל התלמוד כולו, הערב רב מוזכר רק פעם אחת: במסכת ביצה. מסופר שם על עשירי בבל שסירבו לעזור לשבתאי בן מרינוס אחד, שרצה לעשות איתם עסקה שיכולה הייתה להביא רווחים גם לו וגם להם. כמובן שהם גם סירבו לתת לו צדקה. עליהם קובע רב נתן בר אבא שהם "יורדי גהינום", לא פחות.
הגמרא מבהירה שאותם עשירים היו כנראה "ערב רב" כי ידוע הוא ש"כל המרחם על הבריות - בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות - בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו". (ביצה לב)
וכך הפכו הערב רב לחשודים העיקריים בכל פעם שאבותינו חטאו במדבר, או בכלל. המדרשים מאשימים אותם ברוב הפשעים של 40 שנות הנדודים ובעיקר, איך לא, בגדול מכולם, בחטא העגל.
הם מצאו גם רמז בכתובים: ה' אומר למשה "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים", ורש"י מדגיש את ה"עמך": "שחת העם לא נאמר, אלא "עמך", הם ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת (התייעצת) בי, ואמרת: טוב שידבקו גרים בשכינה, והם שיחתו והשחיתו". זו הייתה החלטה של משה לקבל אותם ולכן יש לו את אחריות על התוצאות ההרסניות: הם שיחתו והשחיתו את העם.
יש לומר מיד: גם אם כלשון המדרשים הערב רב אכן השפיע לרעה על העם כולו, הוא אף פעם לא שימש עבור חז"ל אליבי כדי לנקות אותנו מהאחריות לחטא. מה שלא יהיה חלקו של הערב רב בחטא העגל, עם ישראל שילם מחיר כבד עליו: 3,000 הרוגים. וזה כנראה ההבדל הגדול בין השימוש בערב רב במדרשי חז"ל לבין השימוש שרבים עושים בו היום.
נער הייתי וגם זקנתי וכבר הספקתי לשמוע ולקרוא על כמה וכמה קבוצות ש"זכו" להיקרא ערב רב בידי מתנגדיהם: החרדים (בפי ציונים), הכיפות הסרוגות (בפי חרדים), ה"קפלניסטים" (בפי כל מתנגדיהם), ועוד. אני מודה שזה נוח. כך אפשר להאשים את כל האחרים ולהימנע מחשבון נפש אמיתי. מי שאשם במצב זה לא אנחנו, זה הערב רב, שספק אם הוא באמת מזרע ישראל! אנחנו? אנחנו חפים מפשע ומהאחריות על המצב. הערב רב אשם "ושלום על ישראל" מי צריך ועדת חקירה?
בעיניי, "הערב רב" האמיתי שבתוכנו הוא כל מי שבקלות בלתי נסבלת קורא למתנגדיו האידאולוגיים "ערב רב ובכך הוא פוטר את עצמו גם מוויכוח נוקב איתם וגם מחשבון נפש אמיתי של עצמו. ככל שנשתחרר מההרגל המגונה לקרוא לאחר "ערב רב", כך ייטב לכולנו.
חג חירות שמח!
הרב אלי קלינג הוא ראש התוכנית 'עתיד חמדת' באקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו