"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
לתפילה במקום ציבורי יש פוטנציאל גדול - חוץ מבמקרה אחד
הפגיעה בדוכן תפילין של סגנית ראש עיריית תל אביב מיטל להבי, הציתה שוב את הסוגיה הרגישה • אם נצליח לצאת מהמתח ונרצה פשוט להיות ביחד, נוכל למצוא את הדרך להכל
תפילה בתל אביב. צילום: גדעון מרקוביץ
דעה

לתפילה במקום ציבורי יש פוטנציאל גדול - חוץ מבמקרה אחד

הפגיעה בדוכן תפילין של סגנית ראש עיריית תל אביב מיטל להבי, הציתה שוב את הסוגיה הרגישה • אם נצליח לצאת מהמתח ונרצה פשוט להיות ביחד, נוכל למצוא את הדרך להכל

הרב ד"ר יצחק בן דוד
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

[object Object]

השבוע, עלה פעם נוספת לכותרות עניין התפילה במרחב הציבורי, בעקבות פרסום התמונות של סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו מיטל להבי, בו היא פוגעת במזיד בדוכן תפילין בעיר שהוקם לזכרם של אושר ומיכאל וקנין הי"ד שנרצחו במסיבת הנובה. היא פרסמה התנצלות על חוסר הרצון לפגוע בכבודם של הנרצחים ומשפחותיהם, אך דבקה בהחלטה שהקמת הדוכן אינה חוקית.

אחד משיריו האהובים עליי ביותר של קובי אוז, שהוא מהיוצרים המוזיקליים היותר מיוחדים וססגוניים שמסתובבים ביננו, הוא שירו "אלוהי".שיר שכולו דיאלוג חי, כנה, פתוח בינו לבין אלוהיו שבשמיים, שבתוכו ולצידו מסתתר גם דיאלוג חשוף ומורכב שלו עם ילדותו ועם סבו הפייטן המסורתי מתוניס שבחיקו גדל.

ובתוך השיר הזה מופיעות המילים המיוחדות הבאות, שבהן הוא פונה כביכול לא-לוהים ומשתף אותו במה שבעצם קורא כאן בארצנו הקטנה:

"תראה, לאט לאט אנשים יוצאים מהמתחורוצים בסך הכל להיות ביחד,בבית הכנסת הגדול הזה שנקרא ארץ ישראל.פה כולם מוזמנים להביט אל השמיים,להתפלל לגשמים, לפחד מטילים".

אוז מתאר את ארץ ישראל כמעין בית כנסת אחד גדול שאליו כולנו התקבצנו יחד, וצריכים למצוא את הדרך להיות ביחד. זה הרצון העמוק של כולם - להיות ביחד.

בראיון איתו לפני יום הכיפורים האחרון מתאר אוז שהוא לא תמיד מרגיש מספיק בנוח בבית הכנסת המסורתי, ושהוא מעדיף הרבה יותר תפילה במרחב הציבורי, שבה לכולם יש מקום, שכולם יכולים להרגיש מוזמנים ורצויים:"אני אפילו הייתי מוכן לעשות את זה בעצמי, תן לי רק לראות שלכולם יהיה נוח, כולם ירגישו בסדר, ושאף אחד לא ירגיש ממודר".

ומתוך המקום הזה ביטא את כאבו על המריבה הישראלית הגדולה שפרצה מסביב לתפילה במרחב הציבורי ביום הכיפורים:"אני מתחבא בבית השנה, אני מפחד ממכות, לא רוצה לראות את עם ישראל רב. אני מפחד ואני לוקח את זה על עצמי".

התפילה היא מקום שמבוסס בראש ובראשונה על פתיחות נפשית ופתיחות רגשית. על היכולת של האדם להיפתח למה שמחוץ לו ומעבר לו.הפתיחות הזו משתקפת גם בעמידה לפני אלוהים, אך הבסיס שלה אמור להגיע ולהשתקף ברגישות ובתשומת הלב האחד כלפי האחר.

וזה הפוטנציאל הגדול שטמון בתפילה במרחב הציבורי. תפילה שמבוססת על מקום פתוח, ומאפשר. שלא ממדרת אף אחד, שלא מסתגרת מפני אף אחד ואחת.

תפילה במרחב הציבורי מאפשרת לנו לאמן את השריר הכי חשוב בחיינו המשותפים כאן: לתת אחד לשני את החופש להיות, כפי שאנחנו. לתת אחד לשני את החופש להתפלל, את החופש לא להתפלל, את היכולת להיות חלק מההתרחשות או להתרחק ממנה, ואת כל האפשרויות שבאמצע.

אם תפילה במרחב הציבורי אכן מבוססת על תנועת הנפש הזו - עשויה להיות בה ברכה גדולה, שכולנו יכולים להרוויח ממנה.אך אם היא נובעת ממקום כוחני שמבקש להשתלט על המרחב ולעצב אותו בצלמי ובדמותי, אזי שהיא תופעה פסולה שפוגעת לא רק במרקם הישראל, אלא אפילו במהות העמוקה של התפילה, כמהות רוחנית שמבוססת על פתיחות ולא על סגירות, על ענווה ולא על כח.

אם נצליח לצאת מהמתח, ונרצה פשוט להיות ביחד, כפי שמזמין אותנו קובי אוז, נוכל למצוא את הדרך גם לאפשר למי שרוצה להתפלל לעשות זאת במרחב הציבורי, תוך שהוא עושה זאת מתוך מקום מכבד, מאפשר ומתחשב גם בסביבתו הלא מתפללת.

אז נצליח להגיע לכך שהתפילה רק משכללת ומעצימה את החופש שלנו כחברה, ולא פוגעת בו או מחללת אותו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...