אין לי ספק שלו הייתה לנו אפשרות לבחור מתוך ההגדה של פסח, כולנו היינו מעדיפים לזכות בילד חכם ולא רשע, תם או, חלילה, אחד שלא יודע לשאול. אלא שאל תחשבו שהילד החכם מושלם וחסין מביקורת.
רמז לכך ניתן למצוא בתשובה המעט משונה שניתנת לשאלתו בהגדה של פסח: "מה העדות החוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם?". במקום לענות לו בהצגת עדות, חוקים ומשפטים נבחרים, התורה מציעה לנו בפסוק הבא לענות לו תשובה ארוכה, מסורבלת ולא ממש לעניין:
"וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים... וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ...וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה..."
הבן רוצה ללמוד הלכות והתורה מבקשת להזכיר לו אירועים היסטוריים בסיסיים שסביר להניח שהוא מכיר אותם עוד מילדות, ורק בסוף נאמר שיש גם חוקים אך בלי לפרט אותם.
מה קורה כאן? עורכי ההגדה החליטו לענות לו דווקא בדבר הלכה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", המזכיר שבזמן המקדש, לאחר שאכלו מבשר קורבן פסח אסור היה לאכול אחריו קינוח (אפיקומן). החכם ביקש הלכות – הוא קיבל.
בתשובתה התורה הצביעה על הסכנה שבדברי החכם. הוא כה מתלהב מלימוד ההלכה, על העדות החוקים והמשפטים שבה, עד שהוא עלול עוד לחשוב שלהיות יהודי פירושו לקיים תורה ומצוות. והוא כמובן טועה. אתה לא נחשב יהודי משום שאתה שומר שבת אלא אתה יהודי - ולכן אתה אמור לשמור שבת.
היהדות איננה דת. אתה יהודי בגלל שנולדת לאם יהודייה ולכן אתה שייך לעם שיש לו היסטוריה ארוכה ("עבדים היינו", "ויוציאנו ה'"). אל תשכח שקודם כל, אתה משתייך לעם ותיק שיש לו גם טריטוריה ("למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ"). רק אז נוכל לדבר איתך על דת ועל מצוות ("ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה").
עורכי ההגדה הבינו היטב שהחכם לא יתחבר לנאום ההיסטורי, שהרי הוא מכיר אותו ומתעניין רק בהלכות. לכן היא מציעה להגיד לו דבר הלכה שיגרום לו לחשוב עליו וממנו הוא יבין את המסר. ישאל החכם מדוע אסור לאכול כלום אחרי אכילת הפסח? "כדי שיישאר טעם קרבן הפסח בפיך כל אותו הלילה", נענה לו.
אבל למה דווקא הטעם הזה, יתעקש לדעת? הרי אכלנו גם מצה וגם מרור וגם חרוסת באותו הלילה? כי סמליות קרבן הפסח חשוב יותר. כשאבותינו הקריבו את השה וצבעו בדמו את כניסות בתיהם, הם לראשונה לקחו חלק בהיסטוריה של עצמם ורק כך זכו לצאת ממצרים.
מי שאינו משתתף בגאולה אינו זוכה בה. מי שמעדיף להסתגר בארבע אמות של העדות, החוקים והמשפטים ואינו לוקח חלק בסיפור ההיסטורי של עמו, אינו שמח בניצחונותיו, אינו שותף לכאביו ואינו נלחם את מלחמותיו, אינו יכול לצאת ממצרים. אל תשכח - אנחנו עם ואתה החוליה האחרונה של השרשרת, שראשיתה במצרים לפני המון שנים. ההיסטוריה והגאוגרפיה של העם שלך קוראות לך: תהיה שייך, אל תתנתק!
הרב אלי קלינג הוא ראש התוכנית "עתיד חמדת" לעולות מצרפת באקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו