מלונדון ועד שבט המאיה: העדויות ההיסטוריות מאחורי סיפור המבול

במוזיאון הבריטי בלונדון מוצגת האסמכתא העתיקה ביותר בעולם לסיפור המבול. בחדר 34 אנו פוגשים מוצגים שמוכרים לנו משיעורי התנ"ך בבית הספר והישיבה. הרלוונטי שבהם לפרשת השבוע שלנו הוא "עלילות גִילְגָמֶש". זה האפוס העתיק ביותר בעולם, שמתאר מעין ביוגרפיה של מלך אֶרֶךְ במסופוטמיה, באזור שבו התרחשו סיפורי המקרא לפני שאברם אבינו עבר לארץ כנען. יש בו תיאור חי של פרשת המבול, הדומה המאוד לתיאור המבול המקראי.

זו יצירה ספרותית שחרוטה בכתב יתדות על 12 לוחות חרס. הלוחות התגלו בשנת 1853 בעיר נינוה (כיום 'מוסול' בעיראק) בחורבות ספריית המלך אשורבניפל. שבר של חלק מהלוח השביעי התגלה בשנת 1956 גם בישראל בחפירות תל מגידו. בלוח 11 כתוב על אדם בשם אוּתַנַפִּשְׁתִּים (המקביל של נוח בתורה) שמספר למלך שהאלים החליטו להביא מבול לעולם, והורו לו לבנות ספינה גדולה ולהעלות אליה "זרע נפש כל חי". בסיפור התורה ובסיפור הבבלי המבול משחית כל היקום, חוץ מאשר ניצולים שבנו תיבה/ספינה לפי הוראות האל. נוח וגם אותנפישתים שולחים ציפורים לבדוק את מצב היבשה. התיבות נוחתות על הר גבוה, ואח"כ הניצולים מקריבים קורבנות תודה.

הסיפור הזה דומה מאוד לפרשתנו, אבל יש גם הבדלים. דוגמאות: בתורתנו הסיבה למבול היא השחיתות המוסרית, ובעלילות גילגמש זה התפוצצות אוכלוסין. נוח אינו מעלה רכוש לתיבה, אבל אותנפישתים מעלה גם זהב וכסף לרוב, וגם אומנים. בסיפור המבול בתורה נזכרת המילה "מים" כעשרים פעם, אבל בעלילות גילגמש לא מוזכרים מים אלא רק סערת רוחות. מידות התיבה הכתובות בתורה שונות וקטנות מאוד לעומת מידות התיבה שבעלילות גילגמש. בתיבה שבתורה היו 3 קומות, ובעלילות גילגמש היו שבע קומות.

בתורה כתוב שהשם סגר את דלת התיבה, ובעלילות גילגמש כתוב שהנוסעים סגרו הדלת. לפי התורה נמשך המבול 40 יום, ולפי עלילות גילגמש רק שישה ימים. בתורה כתוב שהתיבה נחתה על הר אררט, ובעלילות גילגמש מסופר שנחתה על הר נציר. בשני הסיפורים הגיבור משלח עופות לראות אם ירדו המים. נח שולח את העורב ואח"כ את היונה. אותנפישתים משלח יונה ועורב וגם סנונית. אותנפישתים הבבלי זוכה לחיי נצח, אך נוח אינו זוכה בזה. הסיפור המקראי שלנו מסתיים בברכה "פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", לעומת עלילות גילגמש שמסיימים את סיפור המבול בהגבלות ילודה על המין האנושי.

אתרחסיס

עוד סיפור מבול עתיק הוא בכתב יד מהתקופה השומרית, שנמצא כיום באוסף הלוחות של מוזיאון אשמוליאן (Ashmolean Museum) באוקספורד. זה הסיפור הבבלי של אתרחסיס. שם הדמות המקבילה לנוח נקראת זֶיאוּסוּדְרַה (Ziusudra). סיפור המלך זיאוסודרה כתוב בשומרית על לוח יחיד, ומתוארך למאה ה-17 לפנה"ס. הוא התגלה בעיר השומרית ניפור, ושמור כיום באוסף המוזיאון לארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה. ב-WB-62 כתוב: "ואז המבול שטף". השורה הבאה מספרת: "לאחר שיטפונות המבול, ירדה מלכות מן השמים; המלכות הייתה בכיש". בסיפור המבול של אתרחסיס המבול היה שטפון של נהר, ולא צונאמי בים.

המבול בתרבויות אחרות

בתרבויות רבות יש סיפורים על אתחול מחדש של העולם, לאחר שכל האנושות והחיות הוצאו להורג בטביעה במים. סיפור המבול מסופר בתרבויות שונות, ביניהן: שומר, אכד, בבל, יוון, הודו, סין, אינדונזיה, ובשבטי המאיה והאינקה. אך רק במסורות המסופוטמיות יש דמיון רב לסיפורי התורה שלנו.

בדת ההינדית יש סיפור על אדם בשם מאנו שמגדל בביתו דג קטן, וכשהדג גדל לממדים גדולים הוא משליך אותו לנהר הגנגס. הדג ממשיך לגדול ועובר אל האוקיינוס. הדג הזה חוזר להזהיר את מאנו שמבול עומד לבוא לעולם, ומייעץ לו לבנות ספינה. כשמגיע המבול, הדג שוחה ליד הספינה ושומר עליה. מאנו קושר חבל לקרן של הדג, שגורר את הספינה עד שהיא נחה על הרי ההימלאיה.

במיתולוגיה הקוראנית יש סיפור על פֵיה שירדה מהשמיים והתאהבה בעץ, וילדה לו בן. פעם ירד גשם בלי הפסקה, והעץ אמר לבנו לעלות עליו כשהמים יעלו על גדותיהם. כל בני האדם והחיות טבעו, חוץ מאלה שהבן הזמין לעלות על העץ. לבסוף נח העץ על פסגת הר פאקטו.

במיתולגיה היוונית והרומאית מסופר על האבות הקדמונים, דאוקליון ופירה, ששרדו את המבול שהוריד זאוס אבי האלים.

אצל האצטקים בדרום אמריקה יש אבן גדולה (במשקל 25 טון) שבה מתוארים ארבעה עולמות קודמים, שחרבו ע"י חיות טרף, אש, ו...מבול.

בדת הקונגו מסופר על אשה קשישה שעורה מכוסה בפצעים, שהגיעה לעיירה בעמק. היא ביקשה מחסה אך נדחתה בכל הבתים, עד שהתקבלה בבית האחרון, שם טיפלו בה עד שהבריאה. כשהגיעה שעתה לעזוב, היא אמרה למארחיה לבוא איתה. יום לאחר שעזבו, האל נזאמבי הוריד על העיירה גשם כבד, עד שהמקום הפך לאגם וכל תושביו טבעו.

במובן מסוים, סיפור המבול מפריך את תיאוריות האבולוציה, שלפיהן העולם קיים מיליוני שנים. השיטה שלהם לקבוע את גיל העולם מבוססת על שינויים שנמדדו לאורך שנים ספורות, ואז להכפיל את השינוי הגיאולוגי בכמות השנים. אבל הם מתעלמים מכך שתופעות טבע חריגות כמו מבול או רעידת אדמה עושות שינויים מפליגים בזמן קצר יותר מהחישובים של המדענים.

המיתולוגיות השונות על סיפור המבול מעוררות בנו ענין והתרגשות לא בגלל מה שכתוב בהן, אלא בגלל מה שכתוב בין השורות. המסר העיקרי שעולה מהן הוא "משה אמת ותורתו אמת". למסר זה יש חשיבות בדורנו, שבו "היסטוריונים חדשים" המציאו תיאוריה שהתורה כאילו נכתבה בידי סופר בשר ודם לפני כאלף שנים, והיא לא יצירה אלוקית. לוחות גילגמש מוכיחים שהם טועים ומטעים.

הכותב הוא בעל הבלוג 'ותוליכנו לשלום'