ההיסטוריה מוכיחה: כשהתפלגנו והסתמכנו על אומות העולם- חווינו אבדון וחורבן עצום

בחודשים האחרונים, במסגרת שירות מילואים ארוך, שמעתי לא פעם את הטענה לפיה בשיגעון הגדלות שלנו אנו עלולים להחריב את 'הבית השלישי' כמו בשתי הפעמים הקודמות, הכל מוטעם בטענות היסטוריות והוכחות עובדתיות מהמקרא והכתבים מאז.

אולם יש לציין כי עובדות היסטוריות תלויות במידה רבה בדעת ההיסטוריונים ובמידת החשיבות שניתנת על ידי כל היסטוריון לפי ראות עיניו. כך לדוגמא, בעוד להיסטוריון אחד כלל לא משנה מה טיטוס אכל לארוחת בוקר ויבחר להתעלם במודע מעובדה זו, להיסטוריון אחר זו עובדה חשובה ומרתקת. כך בכל ההיסטוריה, העובדות נקבעות ומוארות לפי גישתו ודעתו של כל היסטוריון. מתוך כך עלינו לגשת לקריאת ההיסטוריה ולהבנת האירועים וחשיבותם גם בנושא חורבן בתי המקדש וגלויות ישראל.

בירור העובדות ההיסטוריות חשוב לא פחות מהחלטות הרות גורל מבחינה מדינית. לא רק מפני העמדת העובדות על דיוקן ההיסטורי, אלא גם המטרה העומדת בבסיס ההיסטוריה ולימודה - ללמוד מהצלחות ומכישלונות העבר ולהשליכן אל ימינו. ניתן לנסח זאת כדבריו של נפוליאון: "כדאי ללמוד מטעויות של אחרים, מפני שהחיים קצרים מכדי לעשות אותן בעצמך".

ולענייננו: מי שיפתח ויקיפדיה, לדוגמא, בערך העוסק בגלות בבל, יראה שהגלות הראשונה הייתה תוצר של מרידות כנגד האימפריה הבבלית - מרד יהויקים ומרד צדקיהו. גם ביחס לחורבן בית שני הדעה המקובלת היא שהמרד נגד האימפריה הרומית היה הגורם המכריע לחורבן בית המקדש והיציאה לגלות האחרונה.

הצגת עובדות אלה בהקשר העכשווי תוקפת ומזהירה מפני ה"קנאים" העכשוויים שבהתנהלות בלתי אחראית המתעלמת מדרישותיה של ארה"ב עלולים לגרום לקרע בין מדינת ישראל לארצות הברית; קרע שיגרום להפרת הברית הביטחונית הקיימת בין המדינות ויהיה בעוכרנו במידה והמלחמה הנוכחית תתרחב למלחמה אזורית ואף עולמית. לטוענים כן, איננו יכולים להתמודד עם כמות האויבים המקיפים אותנו, במידה רבה עקב תלותנו הביטחונית בארה"ב. הגדיל לעשות ראש המל"ל לשעבר יעקב עמידרור שטען לאחרונה: "אנחנו לא יכולים לטפל באיראן, זה גדול עלינו בשלושה מספרים".

המבט ההיסטורי במרידות כגורם מרכזי בחורבנם של מלכויות ישראל ובתי המקדש אפשרי אך טומן בחובו התעלמות בוטה מההקשר ההיסטורי הכולל; העובדות מוכיחות כי כריתת הברית של יהודה המכבי עם רומא כנגד בית סלאוקוס, ברית שלא באה לידי ביטוי אף פעם, היא שסללה את הדרך לחורבן הבית השני. בעטיה, בעת מלחמת האחים לבית חשמונאי – הורקנוס השני ואריסטובולוס - התבקש פומפיוס הרומי להתערב במלחמת האחים. בסופו של דבר, פומפיוס צר על ירושלים, הכניע את אריסטובולוס ולבסוף כבש את העיר ואת בית המקדש. בכך הסתיימה העצמאות היהודית של ממלכת החשמונאים עד לחורבן הבית השני וגלות בבל.

גם בחורבן הבית הראשון הנסיבות לא היו שונות בהרבה. נביאי ישראל הזהירו את העם פעם אחר פעם על הליכתם בדרכי הגויים ופנייה אליהם לצורך הגנה: "מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר". "וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב מִצְרַיִם קָרָאוּ אַשּׁוּר הָלָכוּ". מלכי ישראל כרתו בריתות הגנה עם המעצמות של אותם ימים, כאשר רבים מישראל אימצו בחום את התרבויות שלהן, והעדיפו שלא להיות מבודדים מבחינה תרבותית-דתית ומבחינה ביטחונית.

אם בהפקת לקחים עסקינן, אם כן ההיסטוריה דורשת מאיתנו שלא להתפלג. בוודאי ובוודאי שלא להזמין את העולם לקחת צד בפילוג הזה, בין אם באופן אקטיבי, ובין אם באופן פאסיבי על ידי הזדהות תרבותית עם התרבות העולמית, עם התרבות של המעצמות ש"בצד שלנו" - התרבות המערבית. הפקת לקחים היסטורית דורשת מאיתנו להבין שלא נקבל עזרה אמיתית משום מעצמה. משום שביסוד התרבות של המעצמות עומד האינטרס שלהן. אינטרס שונה משלנו, המתנגש באופן חזיתי בצרכים הלאומיים שלנו: הביטחון, הכלכלה, הזהות והחינוך ועוד.

הפקת לקחים אמיתית תגרום לנו להבין שארה"ב איננה "בצד שלנו" כי אם בצד של עצמה. גם ההגנה שהיא מספקת לנו נועדה במובן מסוים למנוע מאיתנו לעשות את מה שטוב למדינת ישראל. מסיבה זו דחפה ארה"ב מאז ומעולם להבלגות, הסכמים ועסקאות רעות למדינת ישראל.

ימי בין המצרים ותשעה באבבפרט, מקורם באותה "בכיה לדורות" שהחלה מחטא המרגלים ביציאת מצרים. המרגלים הפחידו את כל עם ישראל מהמציאות הביטחונית בארץ, ובמידה רבה מאד של צדק. הפחד, הנפוץ כל כך כיום באולפני ובאתרי החדשות, מתעלם מהעובדה ההיסטורית: עשיית הדבר הנכון לעם ישראל, מתוך ביטחון ב"צור ישראל" (כדברי מגילת העצמאות) ולא ביטחון באדם או במעצמה כזו או אחרת, היא הדבר היחיד שהוכיח את עצמו בכל הדורות כולם.

הכותב הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה