על פי סקר שערך לאחרונה המכון הישראלי לדמוקרטיה, 72% מהישראלים חושבים שלישראל לא צריכה להיות רבנות ממלכתית בכלל או שצריכה להיות רבנות אבל בצורה שונה. אולם נראה כי כל זה לא באמת מטריד את חלק מאנשי הרבנות והמשרד לשירותי דת, שממשיכים לפגוע במעמדו של המוסד החשוב הזה, במיוחד בכל הקשור להליך הבחירה של הרבנים הראשיים.
ניגודי עניינים, דילים פוליטיים, נפוטיזם ומינוי קרובי משפחה, והסירוב לקיים את המלצת בג"ץ למנות נשים לוועדה הבוחרת – הם רק חלק מההתנהלות המבישה שנחשפת לעיני הציבור סביב הבחירות.
אותו ניתוק בין הרבנות הראשית לציבור הישראלי אינו חדש. כך היה לדוגמה גם בשנת 1935, כאשר נדחתה מועמדתו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, לימים ממנהיגיה של האורתודוכסיה המודרנית, למשרת הרב הראשי של תל אביב. כסטודנט בישיבה יוניברסיטי בשנות ה-80, שאלתי את הרב מדוע לדעתו הפסיד באותן בחירות. הוא השיב, שלדעתו הסיבה נעוצה בדרשה שנתן במהלך ביקורו בישראל באחד מבתי הכנסת המובילים בתל אביב, בה הציג את הפסוק המקראי: "מה טבו אהליך יעקב, משכנתיך ישראל", כבסיס לשאיפה לאשכנזים וספרדים, דתיים וחילונים, לחיות יחד בקהילות היהודיות הגדלות של ארץ ישראל, שעתידה להפוך למדינה.
"הם לא אהבו את החזון שלי של הכלה" ענה לי הרב. בין אם הפסדו היה בגלל זה או שבשל השתייכותו לארגון אגודת ישראל, לא נתפס כציוני מספיק (טענה שבדיעבד מופרכת לחלוטין לאור העובדה שהרב כתב כמה מהכתבים המשמעותיים ביותר על הציונות הדתית והוביל את יהדות התפוצות בתמיכתה בישראל) - תשובתו מטרידה באמיתותה המתמשכת, גם לימנו.
שלושה עשורים מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-60, דחה הרב הזדמנות להתמודד על תפקיד הרב הראשי לישראל, באומרו שהמשרד היה יותר מדי מנהלי, טקסי ופוליטי - אמירה שאף היא לצערנו אקטואלית גם היום.
אנו זקוקים לרבנות שעושה את עבודתה ומשתמשת בהלכה כדי לשרת את הספקטרום הרחב של הציבור היהודי במדינה, במיוחד בנושאים שיש לה סמכות חוקית עליהם - נישואין, גירושין וכשרות. כיום, לצערנו, זה אינו המצב. אחת ההוכחות לכך היא הירידה המתמדת במספר הזוגות הצעירים שבוחרים להתחתן דרך הרבנות. מן הצד השני, ישנן מאות עגונות ומסורבות גט, כשהרבנות מצדה לא נוקטת בצעדים מספיקים על מנת לשחררן. במקביל, חלק גדול מהציבור החרדי, שהאינטרסים הפוליטיים שלו משורתים על ידי הרבנות, אפילו אינו מכבד או סומך על הרבנות, כאשר קהילות חרדיות רבות מנהלות בתי דין ומערך כשרות משלהן.
יותר ממחצית הישראלים שנסקרו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה אמרו שהרבנות צריכה להיות פחות שמרנית. זאת דעה שמחזיקים בה יותר מ-76% מהישראלים בציבור הרחב - ואף שליש מאלה שמזדהים כדתיים .
חשוב להדגיש - ישנן דרכים לאפשר לרבנות לשרת טוב יותר את הציבור ועדיין לשמור על מסגרת ההלכה. כך לדוגמה בנוגע לחתונות, ניתן לנקוט בצעדים פשוטים שיהפכו את התהליך לידידותי ומקרב יותר. כך גם בנוגע לבעיית העגונות שיכולה להיות מוקלת במידה רבה, אם הרבנות תאזור את האומץ הנדרש, תפגין רוחב כתפיים הלכתי ותיעזר בפתרונות בר קיימא דוגמת ההסכם כבוד הדדי או הסכמי קדם-נישואין הלכתיים אחרים שאושרו על ידי מנהיגים רבניים בכירים בהם הרב עובדיה יוסף, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב אשר וייס וכן 21 ראשי ישיבה מישיבה יוניברסיטי.
רבנות יעילה גם תכיר בצרכים הרוחניים האמיתיים של האוכלוסייה ותספק אותם בהתאם להלכה היהודית. זה כולל הכרה בצרכים ובפוטנציאל של נשים להשתתף במסגרת הלכתית בחיי הקהילה היהודית ובהנהגה, ולא סירוב לקיים את החלטת בג"צ למנות נשים לוועדה הבוחרת את הרבנים הראשיים.
זה כולל גם יחס מכבד למדינה אותה הרבנות משרתת ולא אמירות דוגמת זו של הרב יוסף שעודד יהודים חרדים לעזוב את ישראל במקום לשרת בצה"ל בשעה שחיילים יהודים מוסרים את נפשם למען ביטחונה וקיומה.
הרב סולובייצ'יק הכיר בכך שעם הקמת מדינת ישראל צרכי העם היהודי השתנו ואם ברצונו להוביל, עליו להשתנות גם. אותו הדבר נכון כיום לגבי הרבנות הראשית , שאם רוצה להמשיך ולשמש כגוף ציבורי רלוונטי עליה לפעול לשידוד מערכות משמעותי, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הרב ברנדר הוא נשיא וראש מוסדות רשת 'אור תורה סטון'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו