כשממשלת בן גוריון קבעה בלוח השנה הישראלי את יום השואה, היא הוסיפה לו ולא במקרה מילה נוספת. "גבורה", עד עצם היום הזה שמו הוא, "יום הזיכרון לשואה ולגבורה".
ואולם כבר עשרות שנים שהשיח הישראלי מוקדש כמעט כולו לעצב, לזיכרון, ליגון על ששת מיליוני הניספים, ולתדהמה שעדיין אוחזת בקרב כל שלומד ולו מעט על מכונת השמד הגרמנית. בין הנרצחים, מי שאמורה הייתה להיות דודה שלי, התינוקת טובה כהנא ז"ל, שראשה הוטח על סלע ומתה בייסורים גדולים.
הגבורה, אם היא מוזכרת כיום, מיוחסת בדרך כלל למי ששרדו את שנות השמד באירופה. ביניהם, שני הורי וארבעת הסבים והסבתות שלי, שניצלו בנסי ניסים מהנאצים. ואין שום ספק שנדרשו תעצומות גוף ונפש מהם ומכל אחד ואחת, כדי לצלוח חי את השנים השחורות. אני יודע בגוף ראשון עד כמה, כבן וכנכד לניצולים.
אלא, שבצד היכולת להינצל - אם חפצי אנו - חובה לשוב גם לכוונה המקורית במילה "גבורה". הכוונה לתעוזתם של הפרטיזנים להילחם מעטים מול רבים בנאצים, בתנאים בלתי אנושיים, מזי רעב וקופאים מקור עם נשק דל, אך עם עוצמת רוח. הם אולי לא עצרו את הרצח ההמוני של היהודים, אך בוודאי שיבשו אותו וסייעו לבעלות הברית במלחמת הנגד.
הגבורה הייתה כמובן נחלתם של מורדי מחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה. האומץ האדיר שלהם, שעלה לרובם בחייהם, הביא להפסקת הפעילות בשני המחנות. הוא הדין למורדים בעשרות גטאות ברחבי אירופה, כבר מ-1942, שהקשו על הגרמנים בביצוע זממם.
בשנים הראשונות לקום המדינה, מעשים הרואיים אלה היו מוכרים בפי הכל. האליטה הישראלית, מהנהגה הפוליטית ועד הצמרת התרבותית, הבינה שהעם היהודי ישרוד, רק אם יצמיח מתוכו גיבורי מלחמה. באותן שנים היבט זה של הגבורה הודגש במידה כה רבה, עד שהוצמד אליו לעג ובוז, כלפי מי שלא אחזו בנשק נגד הגרמנים.
גישה זו הייתה מוגזמת, כי יש כאמור צדדים רבים לגבורה. ואולם, גם הקצה השני של מטוטלת השיח, שמתרכז רק בצער על האובדן ואינו מזכיר את הגבורה במובנה הראשון, חוטא לאמת ומחמיץ את השיעור שעלינו להפיק. אפשר לומר שבשמחת תורה תשפ"ד/2023, למדנו שוב עד כמה גבורה במונה המקורי, היא זו שמצילה אתנו מידי הקמים עלינו לכלותינו.
כי קו ישיר עובר בין פאבל פרנקל ומרדכי אנילביץ' שהובילו את מרד גטו ורשה, לבין האחים נועם וישי סלוטקי, ועוד מאות גיבורים, שקפצו לשדה המערכה בבוקר ה-7 באוקטובר, בלי שאיש דרש זאת מהם. גבורתם, אז כהיום, היא הערובה לקיומנו. אם נחדל לזכור ולהזכיר זאת, נמצא את עצמנו חלילה בלי הגבורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו