יו"ר יד ושם: "תפקידי לדאוג לא רק לעברו של העם היהודי, אלא גם לעתידו"

"האנטישמיות היא כמו וירוס הפושט ולובש צורות, והוא מלווה אותנו מאז יצאנו לגלות. פעם פרעו בנו כי האשימו אותנו ברצח ישו, פעם המציאו שהרגנו ילד נוצרי כדי להכין מצות מדמו ופעם סיפרו שהרעלנו בארות או הפצנו מגיפה", טוען השגריר דני דיין, יו"ר הנהלת יד ושם, בראיון ל"ישראל היום" בקרקוב, ערב יום השואה הבינלאומי.

נפגשנו בכנס שנערך בעיר בנוכחות מנהיגים אירופאים רבים, וכן איש העסקים אילון מאסק, שאורגן על ידי EJA (ארגון יהדות אירופה) ויד ושם. השנה הכנס מתקיים כשברקע שני אירועים משמעותיים - הראשון הוא מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, שמהדהדת פרעות קודמות ביהודים, והשני הוא עלייה של 1,500% בתקריות אנטישמיות מאז השבת ההיא.

כותרת הכנס היא "לעולם לא עוד". איך אפשר להצהיר כך אחרי הטבח ואחרי שמנהיגים רבים בעולם התייצבו לצד חמאס?

"לא כל פלשתיני שמתנגד למדינת ישראל הוא בהכרח אנטישמי, אבל יש ביטויים, גם בתנועה הלאומית הפלשתינית וגם באסלאם, שמאמצים מוטיבים אנטישמיים מובהקים. אבל אני דווקא מודאג מתופעה אחרת, מערבית לחלוטין, והיא האקדמיזציה של האנטישמיות. תופעה זו נשענת על תיאוריות לכאורה מדעיות ולכאורה אינטלקטואליות, שטוענות שליהודים אין זכות להגדרה עצמית ושמדינת ישראל צריכה להיעלם. מפתחי התיאוריה משתמשים במילות קוד כמו 'דה־קולוניזציה של פלשתין', שהם מוטיבים מערביים, שבסופו של דבר שוללים מהיהודים את זכותם להגדרה העצמית".

דיין מספר ששבועיים לפני השימוע המפורסם בקונגרס של העומדות בראש האוניברסיטאות המובילות בארה"ב, הוא ביקר באוניברסיטאות בניו יורק ובפנסילבניה וביקש לעמוד מקרוב על האנטישמיות במוסדות אלו. "פגשתי את נשיאי האוניברסיטאות וסטודנטים יהודים, ובהם גם ראש האוניברסיטה של פנסילבניה. אמרתי לה שכבר היינו בסיפור הזה; אוניברסיטת היידלבר ה'יוקרתית' של שנות ה־30 בגרמניה סיפקה אסמכתאות 'אקדמיות' לתורת הגזע. מובן שקיבלתי את התשובות האוטומטיות על חופש אקדמי".

"מה היה קורה אם?"

"שאלתי את נשיאות האוניברסיטאות, נניח שפרופסור יכתוב תחת אותו חופש אקדמי מקודש מאמר הקורא לנידוי להט"בים מהחברה. הרי ברור שלמחרת הוא יפוטר", הוא אומר.

דיין משווה את התהליך שעובר המערב ה"נאור" לסרטן ממאיר: "הפעם המצב שונה מאשר בשואה. כשהתהליך הסרטני הזה יגיע לשלב 4 הסופני, הוא לא יהיה סופני ליהודים כי יש לנו מדינה, אלא לחברות שמארחות את הסרטן הזה. מובן שיש לזה השלכות גם למדינת ישראל ואסור לנו לזלזל בהן, אבל זה לא יהיה מסוכן כמו שהיה אז".

השלכות עולמיות

עם זאת, דיין מבקש להפיח גם תקווה. הוא רואה את תהליך איחוי הקרע שקרה בארץ בין חלקי העם השונים כדבר בעל השלכות עולמיות. "אחד הדברים שמאוד הדאיגו אותי בשנים האחרונות הוא ההתרחקות של היהודים בישראל מיהדות התפוצות, וההפך. ב־7 באוקטובר למדנו שאלה כלים שלובים. שצריך פה ערבות ואחריות של שתי הקבוצות אחת כלפי האחרת. באופן פרדוקסלי, האנטישמיות, שמתבטאת במידה רבה גם בשנאת מדינת ישראל, הופכת את התהליך מהתרחקות לקירוב.

"לכל דור יש צו שעה, מין מצווה מיוחדת. אני שואל את עצמי אם יש מצווה מיוחדת לדור הזה. אני חושב שיש לנו שתי מצוות נוספות על התרי"ג: הראשונה, להבטיח את קיומה של ישראל כמדינה חזקה, משגשגת ובטוחה, והשנייה - לדאוג להמשך קיומן של קהילות יהודיות בעולם.

"בהקשר הזה אני שואל את עצמי מה תפקידי כראש יד ושם: בעוד הפוליטיקה והדת יצרו פילוג בין יהדות ישראל ליהדות התפוצות, זיכרון השואה מאחד והמלחמה מאחדת גם כן. מובן שהייתי מעדיף שגורמים חיוביים יאחדו אותנו, אבל בהיעדרם - עדיף גורמים כאלה מאשר שום דבר. ואולי זה התפקיד של יד ושם: לדאוג לא רק לעברו של העם, אלא גם לעתידו".