הקפות שניות נועדו לאחד במקום שבו הפיצול היה אך טבעי. בתפוצות חוגגים את שמחת תורה ביום השני של החג כשאצלנו כבר יום ראשון. כדי לבטא את אחדות הגורל והייעוד של העם בארץ ובתפוצות התחילו להנהיג לפני כמה עשרות שנים הקפות שניות במוצאי החג שלנו, שהוא ליל החג השני בחו"ל.
אין כמעט עיר בישראל שלא התכבדה בהקפות הללו. מאות אלפים מנצלים את ההזדמנות שבה ספרי התורה מוצאים לרחובותיה של העיר ומאפשרים לילדיהם להתקרב לספרים, לתת להם נשיקה ואולי אפילו לחבק ולרקוד עם התורה. תל אביב, העיר העברית הראשונה, הצטיינה בהקפות אלו שכללו רבים מתושבי העיר - דתיים ושאינם דתיים. אסור שהאווירה הקשה הקיימת בימים אלה תספק איזושהי לגיטימציה להפריע לאירוע הזה שמאפיין את לכידותנו ואחדותנו.
מטבע הדברים קיימות דעות רבות בתוכנו לאופן שבו אנשים ירצו לחגוג את ההקפות. יש שהיו חפצים שיתקיימו ללא הפרדה מגדרית, אחרים ירצו הפרדה מוחלטת כמקובל בבתי כנסת אורתודוקסיים בעולם היהודי. פוטנציאל המריבה ברור. הוסיפו לזה גם את החששות והחרדות המלובים בימים אלו מכל עבר, בצדק או שלא בצדק - והנה לנו מתכון בדוק לפיצוץ.
אין סיבה לא להמשיך במתכונת האירועים הללו כפי שנהגנו בעבר. רשות הרבים אינה בית כנסת, אבל ריקוד עם ספרי תורה אינו מסיבת ריקודים של בני נוער במועדון. בתווך בין שני הקצוות נמצאים האיזון והשכל הישר שיהפכו את שמחת התורה למקור אהבה ואחדות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו